טייסי העתיד חולקים כבוד לטייסי העבר

08.05.2019 | מיכל בן-ארי
מה הקשר בין צוער בן 20 בקורס-טיס לבין טייס קנדי-נוצרי שלחם במלחמת העולם השנייה? האהבה לטיסה, הדבקות במשימה והרצון להיות באוויר ולהילחם למען מטרה אחת: בית בטוח לעם היהודי. הצטרפנו אל חמישה צוערים מבית הספר לטיסה שיצאו ביום הזיכרון לפקוד את קבריהם של חמישה טייסים נוצרים, שנהרגו בקרב על עצמאות מדינת ישראל

בשאלה "מה אהיה כשאגדל?" רובנו מתעסקים, לעתים אף כשאנחנו כבר "גדולים". מעטים האנשים שמגיל קטן יודעים בדיוק מה הייעוד שלהם. האנשים האלו, שחלמו ועבדו קשה כל חייהם על מנת להגשים את מטרתם חולקים תכונות אופי משותפות - שאפתנות, נחישות וגם אומץ לב. היום, ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, יצאה קבוצה נבחרת של צוערים בקורס-טיס יחד עם מדריך הטיסה שלהם מהשלב ה"ראשוני" לפקוד קברים של טייסים שנהרגו במלחמה על עצמאות המדינה. טייסים שנמנים עם קומץ האנשים שידעו תמיד מהי המטרה שלהם בחיים, חלמו והגשימו, אך, למרבה הצער, איבדו את חייהם בדרך.


 צילום: נעם נחום

"תמיד חלמתי להטיס מטוסי 'ספיטפייר', מהסוג בו לחמו הטייסים נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. שם היו קרבות האוויר המאתגרים והמעניינים ביותר, עם תותחים שדרשו כישורים מיוחדים", משתף הצוער ע' ממגמת קרב, שבימים אלו לומד תואר אקדמי במסגרת קורס-הטיס. ע' הוביל את היוזמה לפקוד ביום הזיכרון קברי טייסים שהתנדבו במלחמת העצמאות ונהרגו בקרב.

"החלטנו שנלך לפקוד את קברי הטייסים הנוצרים שהתנדבו ונלחמו בקרב למען הקמת מדינה יהודית", ממשיך הצוער ע'. "חשוב לנו להניח זרים ולהסביר לעוברי אורח מי הם היו ובכך לחלוק להם כבוד ולהוקיר תודה על פועלם למען חיל-האוויר ולמען המדינה".

 
מתנדבי חוץ לארץ 1948 | תמונת ארכיון

דרושים: טייסים
בתום מלחמת העולם-השנייה הלך וגבר הצורך בהקמת מדינה לעם היהודי, עד שפרצה מלחמת העצמאות. "הצבא של העם היהודי היה חסר ניסיון מבצעי משמעותי", מספר סא"ל א', מדריך טיסה בביס"ט (בית-ספר לטיסה). "חיל-האוויר החדש של מדינת ישראל לא יכול היה להרשות לעצמו להגן על שמי הארץ באמצעות לוחמי צוות-אוויר ישראלים בלבד".

כך החלו מנהיגי העם היהודי בארץ לפנות לטייסים יהודים בחו"ל, ובהמשך כשהבינו שלא די בכך, גם לנוצרים. כולם היו בעלי ניסיון טיסה במלחמת העולם השנייה, שהתנדבו לטובת הקמת המדינה במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). הם הגיעו בימים הקשים של מלחמת העצמאות, בעת שהיו זקוקים להם ביותר.

 
צילום: נעם נחום

הטייס שאיים על מפקד חיל-האוויר באקדח
תרומתו של אחד מטייסי המח"ל הנוצרים למדינה הייתה גדולה כל-כך, שעלתה לו במחיר חייו. ליאונרד פיטצ'ט ז"ל, קנדי נוצרי, היה טייס בחיל-האוויר הקנדי במלחמת העולם השנייה, שביקר בסוף המלחמה במחנה ריכוז נאצי. חוויה זו השפיעה עליו עמוקות והוא התנדב והצטרף לטייסי המח"ל בישראל.

ב-19 באוקטובר 1948 החליט ראש אגף המבצעים דאז יגאל ידין לתקוף את משטרת עירק סוידאן, כיום מצודת יואב. אהרון רמז, מפקד חיל-האוויר דאז, נידב למשימה טייס פלמ"ח. באותו לילה פרץ פיטצ'ט לחדרו שבמפקדת חיל-האוויר במלון הירקון בתל אביב תוך שהוא מאיים עליו באקדח. "לטייסים הישראלים שלך יש אומץ אבל לא ניסיון", אמר. "הם ייהרגו בלי שיצליחו להכניס את הפצצות למטרה. אני היחיד שיכול לבצע את זה". כבר למחרת תקף פיטצ'ט במיומנות רבה את המצודה, ולמרות שנפגע באחד ממנועיו, חזר בשלום.


מתנדבי חוץ לארץ 1948 | תמונת ארכיון

"למה דווקא אתה, לא יהודי, מתעקש לבצע טיסת התאבדות שכזאת?", שאל אותו רמז בתחקיר שלאחר המשימה. "אידיאלים הם הדבר היחיד שמבדיל בין אדם לחיה", ענה פיטצ'ט. "אדם שלא מוכן למות למען האידיאלים שלו, כבר איננו אדם חי". יומיים לאחר מכן נהרג פיטצ'ט יחד עם עוד שני מח"לניקים בתקיפה נוספת של אותה המטרה. 

"הרוח שלהם נותנת לי מוטיבציה"
"זה לא משנה אם אתה נוצרי או יהודי. אם אתה טייס - הדבר היחיד שמשנה הוא לשם מה אתה טס", קובע הצוער ע'. "אני מרגיש חיבור לטייסי המח"ל הנוצרים שנהרגו במלחמת העצמאות בגלל המטרה לשמה הם טסו, ולאו דווקא בגלל האל בו הם האמינו".


צילום: נעם נחום

ע' מספר שעבורו זהו כבוד עצום לפקוד יחד עם חבריו לקורס את קברי טייסי המח"ל הנוצרים ביום הזיכרון, במיוחד בעת שעל כתפיו כותפות של קורס-טיס. "להיות כאן ולחלוק להם כבוד כנציג מטעם הביס"ט זה הגשמת חלום", מתרגש ע'. "הרוח שלהם נותנת לי מוטיבציה להיות הטייס הכי טוב שאני יכול. אני מרגיש שאני ממשיך את המסורת שלהם, טס למען אותה המטרה ומתוך אותה האידיאולוגיה - שהעם היהודי במדינת ישראל יהיה בטוח ומוגן".

בחלקה הצבאית של בית הקברות ישנו אזור מיוחד המוקדש לחמשת טייסי המח"ל הנוצרים שאיבדו את חייהם בקרב על הקמת מדינה יהודית לעם היהודי - ג'ורג' ברלינג, בויד ספנסר, הולטון אוליבר גרפילד, סטיבנסון פרד ולאונרד פיטצ'ט. כולם טייסים שנפלו בתחילת שנות העשרים לחייהם, לא הספיקו להקים משפחות, אך הספיקו לצבור ניסיון מבצעי מרשים כלוחמי צוות-אוויר במלחמת העולם השנייה.


 מתנדבי חוץ לארץ 1948 | תמונת ארכיון

למען המטרה הגדולה
מדינת ישראל בהנהגתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון יצאה למלחמה כשהסיכויים להצליח בה היו נמוכים. המחיר היה כבד והמאבק היה ארוך וקשה. בסופה של המלחמה נקבעו גבולותיה החדשים של המדינה והחלום של בית לעם היהודי הפך למציאות. אך עלינו לזכור שללא תמיכה חיצונית ממדינות שונות, ובמיוחד מאותם חיילים שהתנדבו ללחום את מלחמת העם היהודי - מדינת היהודים שזה עתה הוקמה לא הייתה שורדת.

הצוער ע' הבין מה הוא רוצה לעשות בגיל קטן מאוד, כאשר אביו הביא לו במתנה ספר בנושא מטוסים. "לא ידעתי לקרוא את הספר אבל היו בו גם תמונות, הסתכלתי בהם בכל יום ומאז אני אוהב מאוד מטוסים, ויודע שאני רוצה להטיס מטוסי-קרב". בכך נהיה ע' שותף לאותו הקומץ שמונה בו גם את טייסי המח"ל, שרק רצו לטוס.

"מה שלדעתי בולט במיוחד בטייסי המח"ל הנוצרים הוא שהם שמו את חייהם הפרטיים בצד ובאו להילחם למען משהו גדול מהם", מנמק הצוער ע'. "הם עשו דברים שהם אוהבים למען מטרה שנראית להם צודקת, למרות הסיכון שהיה כרוך בכך. והם ניצחו בענק. הניצחון שלהם הוא שיש כאן מדינה".

 
צילום: נעם נחום

"אני חושב שזה המצפן הטהור ביותר שיכול להיות עבורנו בקורס-טיס", ממשיך הצוער ע'. "אני מקווה שפקידת קבריהם ביום הזיכרון על-ידי צוערי קורס-טיס תמשיך בכל שנה מהיום. שהסיפור שלהם יחלחל ויגיע לאנשים רבים. ויותר מכל, אני מקווה שרוח ההתנדבות והלחימה למען מטרה גדולה שהביאו עמם אנשי המח"ל תעבור הלאה".