מאחורי אחת הפעולות הידועות של חיל-האוויר

27.03.2019 | שירה פיינסקי
קברניט מטוס "אייר פראנס" שנחטף בשנת 1976 על ידי טרוריסטים לאנטבה, הלך לעולמו השבוע. הקברניט התעקש להישאר עם החטופים עד ששוחררו במבצע החילוץ. אתר חיל-האוויר מביא את הסיפור שמאחורי מבצע אנטבה, אחת הפעולות המוכרות ביותר של חיל-האוויר

השבוע הלך לעולמו הקברניט של מטוס "אייר פראנס" שנחטף בשנת 1976 על ידי קבוצת טרוריסטים לאנטבה. למרות שהמחבלים שיחררו את חברי צוות האוויר, התעקש הקברניט מישל בקוס ז"ל להישאר עם הנוסעים, ושוחרר יחד איתם במבצע החילוץ. כיצד נראתה פעולת החילוץ החשאית מעיניהם של הטייסים שטסו לפני 43 שנים לחלץ את החטופים?

"ישבתי בקוקפיט עם שכפ"ץ, כובע פלדה ורובה עוזי", מספר רס"ן (במיל') ר', שהיה טייס במטוס המוביל במהלך מבצע "אנטבה". "מעולם לא הייתי לבוש כך בטיסה במטוס תובלה. כל אנשי צוות-האוויר של המטוס יושבים בשקט, עם תחושת חוסר ודאות חזקה. אנחנו ממתינים ולא יודעים מה קורה, רק מצליחים לראות מבעד לחושך את הרשפים של הכדורים עפים מצד לצד".


החטופים בישראל לאחר שנחתו | תמונת ארכיון

זו אחת מהסיטואציות הרבות אליהן נקלעו אנשי חיל-האוויר בעת ביצוע המשימה במבצע "אנטבה". המבצע, שהתרחש בעקבות חטיפת מטוס "אייר פרנס" בדרכו לפריז ובו עשרות יהודים, כלל ארבעה מטוסי "קרנף" ("הרקולס C-130") שהטיסו כוחות קרקעיים לשדה התעופה באנטבה לצורך חילוץ בני הערובה. בפעולה השתתפו אנשי חיל-האוויר מבח"א 27, הן המשרתים בשירות סדיר והן המשרתים בשירות מילואים.

בחשאיות מוחלטת
בשעת צהריים ביום ראשון ה-27 ביוני 1976 עלו ארבעה מחבלים, שני גרמנים ושני פלסטינים, על מטוס "אייר פרנס" שהמריא מישראל וקיים עצירת ביניים באתונה. במהלך הטיסה לצרפת, הארבעה הרימו את נשקיהם וחטפו את המטוס. באותה עת, שהו במטוס כ-250 נוסעים וביניהם כמאה נוסעים יהודים. המחבלים, אליהם הצטרפו בדרך שלושה נוספים, הורו לטייסים להנחית את המטוס בשדה התעופה באנטבה הצמוד לאגם ויקטוריה, במרחק של כ-4,000 קילומטרים ממדינת ישראל.

 
מטוס "קרנף" נוסף במבנה בטיסה מעל ים סוף | תמונה באדיבות סא"ל (במיל') ר'

במקביל למשא ומתן שהתנהל מול שליט אוגנדה אידי אמין, אשר שיתף פעולה עם המחבלים, קצינים במטה הכללי החלו להעלות רעיונות אפשריים על מנת לשחרר את החטופים. "התוכניות שחשבו עליהן לאו דווקא היו ביוזמת חיל-האוויר. אחד מהרעיונות שעלו אז היה להצניח לוחמי שייטת 13 עם סירות גומי אל תוך אגם ויקטוריה", מתאר תא"ל (במיל') עמי אילון, מפקד הכוח האווירי במבצע ומפקד בח"א 27 לשעבר. "בני פלד, מפקד חיל-האוויר דאז, הציע להשתמש במטוסי ה'קרנף' ולנחות בשדה עצמו יחד עם הלוחמים. משם הרעיון התגלגל והגיע לצורתו הסופית".

"החשאיות בעת תכנון המבצע הייתה כל כך מהותית. ללא ספק, גורם ההפתעה היה מרכזי", מדגיש תא"ל (במיל') אילון. "אני משער שאף אחד מאנשי צוותי-האוויר לא סיפר אפילו לאשתו שהוא יוצא למשימה הזאת. עד כדי כך היה חשוב שאף שמץ של מידע יזלוג החוצה, שמא הפעולה תתגלה ותיכשל".


תא"ל (במיל') יהושע שני | תמונה באדיבות סא"ל (במיל') ר'

המבצע יוצא לדרך
ארבעה מטוסי "קרנף" המריאו מבח"א 29 (שדה אופיר, שארם א-שייח) בשעות הצהריים ביום שבת, ה-3 ביולי. המטוסים נשאו כמאתיים לוחמים, כלי רכב צבאיים רבים ומרצדס שחורה שהייתה אמורה לדמות את רכבו של שליט אוגנדה. הוחלט כי מוביל מבנה המטוסים יהיה מפקד טייסת 131 ("אבירי הציפורי הצהובה"), תא"ל (במיל') יהושע שני, בעוד כי תא"ל (במיל') אילון יהיה מפקד הכוח האווירי ואיש הקשר של תא"ל דן שומרון ז"ל, מפקד המבצע הקרקעי, בכל הקשור לחיל-האוויר.

"ההמראה משארם א-שייח' הייתה קשה. היה חם מאוד באותו היום, המטוס שלנו היה עמוס מעל ומעבר ושקל מעל המשקל התקין המתיר להטיס אותו. לקח המון זמן עד שהמטוס הגיע למהירות שמאפשרת התנתקות ממסלול הטיסה", מודה רס"ן (במיל') ר'. "אני זוכר שהמראנו בדממת אלחוט".


סא"ל (במיל') ר' בקוקפיט במהלך המבצע | תמונה באדיבות סא"ל (במיל') ר'

"לא דאגנו מהטיסה לאנטבה כי היינו מיומנים בניווטים לאפריקה", מחדד תא"ל (במיל') אילון. "על אף שניווט לאורך ים סוף הוא קשה יותר מניווט מעל יבשת, הנווטים הוותיקים בטייסות התובלה היו בעלי ניסיון ניווט לאורך הים. כך שכלפי חוץ הניווט לשם הסתמן כבעייתי, אך ידענו שזו הבעיה הכי פחות קשה לביצוע מבחינתנו בהשתתפות במשימה". חוסר הוודאות היה מרכיב מרכזי במשימה, אותה נדרשו הצוותים לבצע את  במהירות ובצורה המדויקת ביותר, כשפרטים רבים אינם היו ידועים מראש.

כשהגיעו אל מעל אגם ויקטוריה, המטוסים נפרדו אחד מהשני והחלו להנמיך גובה לכיוון שדה התעופה של אנטבה. "מרחוק, ראינו את מסלול הנחיתה מואר וזאת הייתה הקלה עצומה, כי נחיתה בחושך היא יותר מורכבת. חששנו שהתאורה עלולה להיכבות, אך המטוס הראשון הספיק לנחות על מסלול עם אור", משתף תא"ל (במיל') אילון. "עם כמה שזה מפתיע, בנחיתה ה'קרנף' הוא מטוס שקט. הוא לא רועש כפי שהוא מרעיש בהמראה, ולכן נחתנו מבלי שיראו או ישמעו אותנו". לוחמי הצנחנים ממטוס מספר אחת אשר נחת ראשון הניחו 'גוזניקים' (אמצעי תאורה לסימון מטרות באימוני לילה), כך שנוצר מסלול נחיתה מסודר עבור המטוסים הבאים, שיוכלו לנחות בבטחה ללא חשש.

 
תמונת ארכיון

על הקרקע
אנשי צוות-האוויר נשארו בארבעת המטוסים ללא תאורה פנימית או חיצונית ועם מנועים דולקים, נותרים לחכות ולקוות שבקרוב יחזרו הכוחות הלוחמים עם בני הערובה. "ישבתי בקוקפיט והייתה לי הרגשה שיש הרוגים ופצועים, אבל לא ידעתי מה קורה", משחזר רס"ן (במיל') ר'. "עד שטייס מטוס מספר ארבע אמר בקשר ש'כל אחד שיספור אם בני המשפחה איתו'', לא גילינו מה מתרחש. אחרי שהמטוס עם החטופים המריא, שני שאל את הטייס מה המצב, ומילותיו היו 'safe and sound'".

במקביל לשהיית אנשי צוותי-האוויר במטוסים, תא"ל (במיל') אילון יצא מהמטוס יחד עם תא"ל שומרון ז"ל. "ירדנו מהמטוס ונסענו למגדל הפיקוח הישן, שהיה מבנה גבוה וצמוד לטרמינל הישן שבו היו החטופים. במגדל הפיקוח היו חיילים אוגנדים שירו אל עבר לוחמים מהכוח שלנו, והלוחמים ירו לעברם על מנת לשתק אותם", מסביר תא"ל (במיל') אילון. "הייתי חשוף לאש אפשרית מצד האוגנדים, ונצמדתי לקיר המגדל שבאותו זמן היה המקום הכי בטוח עבורי".


החטופים לאחר שנחתו בישראל | תמונה באדיבות סא"ל (במיל') ר'

"בשדה התעופה לצד הטרמינל הישן עמדו מספר מטוסי קרב מסוג 'מיג'. מתוך חשש כי המטוסים עלולים לרדוף אחר מטוסי ה'קרנף', לאחר סיום החילוץ הוחלט לירות בהם ולהשמידם", ממשיך תא"ל (במיל') אילון. "היה מספק לראות את החיילים שלנו נותבים ופוגעים במטוס אחר מטוס, עד שנדלקו כולם".

לאחר סיום המשימה הקרקעית בני הערובה נכנסו למטוס מספר ארבע, שסגר את דלתותיו והמריא ראשון. "בשלב שבו המטוס הרים את הרמפה, סגר את הדלת והמריא, לא נותר מה לעשות מלבד להתרגש", מתאר תא"ל (במיל') אילון. "היו לי דמעות בעיניים. ההקלה המשמעותית הייתה לראות אותם עולים על המטוס וממריאים. כאן ידעתי בוודאות שהמבצע הצליח ושעברנו אותו בשלום". מרגע נחיתתו של מטוס מספר ארבע על הקרקע באנטבה ועד המראתו בחזרה אל הארץ, עברה פחות משעה וחצי.


תמונת ארכיון

מבצע שהוא מיתוס
"רק אחרי שחזרתי התחלתי לעכל את מה שעברנו. כנראה שבאמת עשינו משהו מיוחד", נזכר רס"ן (במיל') ר'. "ככל שהשנים עוברות, אני מרגיש שהפעולה הזאת מקבלת יותר ויותר עוצמות. המבצע הזה הוא מיתוס שהשפיע רבות על העם היהודי בישראל ובעולם. ניתן היה לשחרר את השבויים כפי שהמחבלים דרשו ולהחזיר את החטופים הביתה, אך מכיוון שהן הממשלה והן צה"ל בחרו לקחת סיכון, הוא נחשב לאחד המבצעים ההיסטוריים הגדולים ביותר של ישראל ונצרב בתודעה של רבים. הוא הראה להרבה אנשים מה המדינה הקטנה שלנו ב-1976 מסוגלת לעשות בשביל מאה וחמישה חטופים במרחק של אלפי קילומטרים מהבית".

גם תא"ל (במיל') אילון חושב כך. "תחושות הסיפוק והגאווה לאחר המשימה היו מאוד גדולות", הוא מציין. "אני מאמין שמבצע 'אנטבה' הוא מבצע מיתולוגי בהיסטוריה של מדינת ישראל. אחד הדברים שתרמו להצלחה של המשימה הזאת הוא התפיסה כי הוא בלתי אפשרי לביצוע. כלומר, הכוחות האוגנדים כלל לא ציפו לכך שלוחמים ישראלים יבואו לחלץ את החטופים. אני חושב שמדינת ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שבכלל מעלות על דעתן לצאת למבצע במרחק כזה גדול משטח המדינה".