נפטר הטייס שתרגם את "ההוביט" בשבי

28.01.2019 | מערכת אתר חיל-האוויר
אל"ם רמי הרפז ז"ל, טייס קרב שנפל בשבי המצרי במהלך מלחמת ההתשה, הלך בסוף השבוע לעולמו והוא בן 80. בזמן השבי הפך למנהיג השבויים שתרגמו לעברית את הספר "ההוביט". עם שובו לישראל, עשה היסטוריה כשפיקד על בסיס למרות שלא פיקד לפני כן על טייסת טיסה

אל"ם רמי הרפז ז"ל, טייס קרב בחיל-האוויר, הלך בסוף השבוע לעולמו והוא בן 80. אל"ם הרפז נפל בשבי המצרי במהלך מלחמת ההתשה ושוחרר לאחר מלחמת יום הכיפורים. הוא לחם ועמד בצמתים מרכזיים בתולדות חיל-האוויר במשך יותר מ-30 שנים, והוסיף לשרת במילואים עד לפני שלוש שנים. מאות ליוו אותו למנוחת עולמים בקיבוצו, הזורע. בין המשתתפים בהלוויה היו גם מפקד חיל-האוויר, אלוף עמיקם נורקין, ומפקד בסיס רמת-דוד, אל"ם א'.

אל"ם רמי הרפז גדל בקיבוץ משמר העמק, עבר לקיבוץ הזורע ובחודש יוני 1958 סיים את קורס-הטיס מספר 25. בשנות ה-60 שירת כטייס "סופר מיסטר" (סמב"ד) ו"אורגן", ואיתו לחם במלחמת ששת הימים. הוא היה לאחד מהטייסים הפעילים ביותר במלחמה וביצע כמות גדולה של גיחות מבצעיות. במהלך מלחמת ההתשה היה מהצוות שקלט את מטוסי ה"עיט" (סקייהוק) ואחר כך גם את מטוסי ה"קורנס" (פאנטום).


תמונת ארכיון

טראומה בונה
ב-3 ביוני 1970, במלחמת ההתשה, המריא מבנה של "פאנטומים" לתקיפת סוללת טילים במצרים. מטוסם של רמי הרפז והנווט אחיקר אייל נפגע מטיל. שניהם נטשו ונפלו בשבי. אחיקר, בגלל פציעתו הקשה, שהה בבית-חולים מצרי עד שחזר הביתה. הרפז חזר הביתה רק כעבור שלוש וחצי שנים, אחרי מלחמת יום הכיפורים.

"הייתי בקלחת הקרב ולא היה לי זמן לחשוב, ופתאום ראיתי את עצמי מרחף בין השמיים והארץ", סיפר בעבר אל"ם הרפז. כשנפתח המצנח מעלי הרגשתי שהפכתי מלוחם למשהו אחר. מטוסי התפוצץ על הקרקע ואני המשכתי ליפול מטה. לא היה לי ברור באותם הרגעים מה יהיה איתי, אבל ידעתי שמשהו נחתך. שתמה תקופה אחת ומתחילה בשבילי תקופה אחרת".


תמונת ארכיון

בתא האסורים הפך הרפז לדמות המנהיג. "היו ויכוחים ביני לבין חברי לשבי, תא"ל (מיל') מנחם עיני, אף הוא איש צוות-אוויר שמטוסו הופל", אמר לבטאון חיל-האוויר. "הוא ייצג את הצבא, את ההירארכיה הצה"לית, ואילו אני ייצגתי את הדרך הקיבוצית שהוכיחה את עצמה כפחות מקשה ופחות מציקה בתנאים קשים. השאלה היתה אם לקבוע מנהיגות ודירוג בין החברים השבויים ולהחליט החלטות מחייבות לפי דרגות - בעל הדרגה הבכירה הוא מפקד השבויים ועל-פיו יישק דבר. או - וזו היתה דרכי - לקחת את הקבוצה, לבחון אותה כמו בניסוי חברתי, ולעשות, בעצם, קיבוץ".

לאורך כל תקופתו בשבי, שמר אל"ם הרפז על אופטימיות. "אני אומר לך שהשבי לא היה טראומה קשה בשבילי. יותר מזה - זו היתה טראומה בונה. לדעתי כל אחד מאתנו יצא מהשבי טוב משנכנס אליו - מבוגר יותר, עשיר יותר. חוטים נוספים קישרו אותנו לעולם החיצוני ונוצרו יותר אופציות לעתיד. אלו שלוש וחצי שנים שלא הלכו לאיבוד. זו לא הייתה תקופה אבודה".


תמונת ארכיון

סיבה לקום בבוקר
"היה ברור לנו שרק מלחמה תחזיר אותנו הביתה ולא היה לנו מושג מתי זה יקרה", סיפר אל"ם הרפז. "כשמישהו שאל מתי לעזאזל חוזרים, היו עונים לו 'חודשיים'. חודשיים זה פרק זמן יוצא מן הכלל: לא קצר מספיק בשביל לשבת על המזוודות ולא ארוך מספיק בשביל להתייאש". רוב הזמן הם קראו ספרים. הרבה מאוד ספרים. "304 ליתר דיוק", דייק אל"ם הרפז. "בטח יותר משקראתי מאז ועד היום". יום אחד, הגיע לידיהם ספר תמים למראה. הם לא ניחשו שאותו ספר צנום עתיד להשתלט על סדר יומם בחודשים הקרובים, ממש כפי שעשתה הטבעת המכושפת הניצבת בלב הסיפור.

"כשקראנו את 'ההוביט' הוא היה כל-כך יפה שהחלטנו שמוכרחים לתרגם אותו עבור מי שלא יודע אנגלית", חרץ אל"ם הרפז. כך, ללא שום הכשרה, ניגשו ארבעת הטייסים הנחושים למשימה. הייתה להם שיטה קבועה: שניים היו יושבים בחצר, האחד היה קורא מתוך הספר ומתרגם לעברית בקול רם, והשני היה מעלה את התרגום על הכתב בגרסה מוקפדת ונכונה יותר. הוויכוחים נדחו לשעת לילה מאוחרת יותר והמחלוקות הקשות ממש נידונו במסגרת "מועצה" של כל הארבעה. "מה שהכי שימח אותי הייתה ההרגשה שאנחנו עושים משהו חדש", אמר אל"ם הרפז. "כשכתבנו את המשפט האחרון, חשבתי לעצמי שחבל מאוד".


תמונת ארכיון

ב־16 בנובמבר 1973, לאחר מלחמת יום הכיפורים, הם סוף-סוף חזרו הביתה. תוך זמן קצר שב אל"ם הרפז לקוקפיט. בשנת 1996 הם פנו להוצאת "זמורה ביתן" שפרסמה שנה קודם לכן את תרגומו של משה הנעמי לספר "ההוביט", מנוקד לילדים. בהוצאה לא התעלמו מהסיפור המיוחד ובסיוע חיל-האוויר הוציאו אותו לאור. למרות חוסר מקצועיותו, או אולי בזכותו, זכה תרגום הטייסים לאהדה רבה. "דווקא מפני שאנחנו לא מתרגמים במקצוענו, לתרגום הזה יש קסם משלו. הוא מרשה לעצמו להתפרע", סיכם אל"ם הרפז. "מן הסתם, גם הסיפור שמאחוריו לא מזיק".

עם חזרתו מהשבי, הפך אל"ם הרפז למפקד טייסת תעופה בבסיס חיל-האוויר בעציון ולאחר מכן מונה למפקד בסיס רמת-דוד למרות שלא פיקד לפני כן על טייסת טיסה. כשהשתחרר עבר להדריך חניכים בבית-הספר לטיסה וגם קיבל את הפיקוד על מנחת החירום שדה מגידו. בשנת 2016 סיים אל"ם הרפז שירות מילואים אחרי כ-60 שנים בחיל-האוויר.