בחזרה למטס מעל אושוויץ

27.01.2019 | נועה רוקני ואילי פארי
תמונת מטס חיל-האוויר מעל אושוויץ תלויה כמעט בכל לשכה צבאית בכירה, אך המטס הפך בחלוף השנים להרבה יותר מרק תמונה על קיר והוא נושא עמו משמעויות נרחבות. עם ציון יום השואה הבינלאומי, חוזר אתר חיל-האוויר לאותו מטס היסטורי שסימל יותר מכל את תקומת העם היהודי בארצו

בשנת 1944 טסו מעל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו מטוסי בעלות הברית. המטוסים אמנם עברו מעל מחנות המוות וצילמו את המתרחש בהם, אך הצילומים והעדויות מהמחנה לא הובילו להפצצתו. יותר ממיליון יהודים נרצחו בשואה במחנה הריכוז הגדול ביותר בפולין, בו נערכה סלקציה על בסיס יומי ומי שלא עבר אותה נשלח אל מותו בתאי הגזים.

ב-4 בספטמבר 2003, 59 שנים אחרי מלחמת העולם השנייה, שוב עברו מעל שמי אושוויץ מטוסי קרב. מתוך המטוסים צפו הטייסים במתרחש מטה, אך בשונה מבעבר, הפעם היו אלה מטוסי חיל-האוויר הישראלי וזו הייתה טיסת הניצחון שלהם. בטקס שנערך במחנה באותם רגעים נשמע קולו של הטייס המוביל ומפקד חיל-האוויר לשעבר, אלוף (מיל') אמיר אשל: "אנו, טייסי חיל-האוויר הישראלי בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו-ישראל".


תמונת ארכיון

"אם אנחנו מגיעים לשם, אז נערוך מטס"
בשנת 2003 חגג חיל-האוויר הפולני יום הולדת 85. בין 15 המדינות שהוזמנו להשתתף בחגיגה שהתרחשה בבסיס חיל-האוויר הפולני בעיר ראדום, הייתה גם מדינת ישראל. "ברגע שההזמנה להשתתף ביריד חיל-האוויר הפולני הונחה על השולחן, הכריז אלוף (מיל') אמיר אשל, מפקד בסיס תל-נוף דאז, שאם אנחנו כבר מגיעים לפולין ומשתתפים באירוע - אז נערוך מטס מעל מחנות ההשמדה בפולין", מספר תא"ל (מיל') אבי מאור, אחד הטייסים שהשתתפו במטס מעל אושוויץ. "הרעיון למטס לא אושר מיד על-ידי השלטונות הפולנים, אבל באמצעות דיאלוג עמם צמצמנו את היקף המטס כך שמצד אחד הייתה התחשבות בפולנים, שהם הריבון ששולט בשמי המדינה, ומצד שני יכולנו לבצע מטס היסטורי מעל מחנה ההשמדה אושוויץ".

בסרט "טיסה אחת בשבילנו" העיד אלוף (מיל') אמיר אשל: "בסוף שנות השמונים הייתי מפקד במשלחת של ארבעה טייסים שנשלחו לאימון במתקן רפואי-פיזיולוגי בגרמניה. לפני האימון נבדקנו רפואית. אתה הולך, טייס בחיל-האוויר הישראלי, חצי גוף מעורטל, וניגש אליך איש צוות רפואה גרמני שדובר גרמנית בלבד. הוא לובש חלוק לבן, מחבר אלינו אלקטרודות וזה היה אירוע מטלטל עבורנו. פתאום הרגשנו את התמונה של השואה פיזית, חשנו את זה ושם זה נולד. זה היה החלום - לטוס עם מטוסי חיל-האוויר מעל אושוויץ".


תמונת ארכיון

אחרי התמודדות עם קשיים מול הנהלת מוזיאון אושוויץ, אנשי הממשלה הפולנית ואנשי העירייה, החלו בחיל-האוויר להיערך לטיסה המתוכננת. "ביקשתי לבחור טייסים שיש להם קישור עמוק מאוד לשואה ובאמת יצרנו משלחת כזו. היינו שישה אנשים, טייסים ונווטים עם סיפורים מרתקים, והתחלנו לחשוב על הסוגיות האחרות", העיד אלוף (מיל') אשל. "לקחנו אתנו לגיחה תמונות של 21 ניצולים, החזרנו את המצבות היחידות שלהם לאושוויץ, הקראנו את השמות שלהם והחזרנו אותם הביתה, למקום אליו לא הגיעו מעולם. היכולת הזו של צה"ל ושל מדינת ישראל לקחת כוחות ולהפעיל אותם בטווחים רחוקים מאוד מהבית, זו יכולת שיש למעט מאוד מדינות בעולם וזו יכולת שראוי שנכיר בה".

"משתרר שקט, כל אחד מכונס במחשבותיו"
"במשך כל השבוע היה מזג אוויר טוב, אפילו טוב מאוד יחסית לפולין", מציין תא"ל (מיל') מאור. "אך ביום חמישי, בבוקרו של המטס, השמיים התקדרו והתכסו בעננים שחורים ומזג-האוויר הפך לא טוב. לא היה ברור מה מזג-האוויר באושוויץ ואם ניתן יהיה לבצע את המטס מעליו, ולכן הפולנים הוציאו מטס של מטוסי אימון שבדקו את מזג-האוויר ובחנו אם המטס יהיה אפשרי במתכונת המתוכננת".


תמונת ארכיון

המטס היה אמור להתבצע יחד עם חיל-האוויר הפולני, אך ברגע האחרון השתנו התוכניות: "בעקבות טיסת האימון החליטו הפולנים שהם מבטלים את השתתפותם, אך מאפשרים לנו לבצע אותו לבד", מתאר תא"ל (מיל') מאור. "היינו צריכים לבצע תרגילים של הצטרפות למבנה מכונס בתוך העננים, תרגיל שאף אחד מאתנו לא התאמן עליו בארץ ולא ביצע אותו מעולם. נאלצנו לבצע אותו בפעם הראשונה שם, בפולין. הבנו שביצוע המטס לא יהיה פשוט אך ידענו שנצטרך להתגבר על כך כדי להוציא את המטס לפועל".

תא"ל (מיל') מאור חוזר לרגעים בהם חלף מעל שמי אושוויץ וצפה במחנה הריכוז מהאוויר: "מכיוון שעשינו משהו שיש בו קושי ביצועי לא קטן, היינו חייבים להיות מרוכזים מאוד בביצוע המשימה. אבל לאורך כל הטיסה היה חלק בראשנו שהזכיר לנו שאנו עושים משהו גדול יותר, שיש פה משמעות שהיא מעבר להזזת ההגאים באמצעות הידיים והרגליים. במהלך הטיסה הרגשתי שאני נמצא למעלה עם העוצמה של חיל-האוויר, של הצבא ושל מדינת ישראל כולה, ולמטה נמצאים שרידיו של עם ישראל - הדם והאפר של קורבנות השואה. זה מכה בך בסיום המעבר מעל אושוויץ, כאשר משתרר שקט גם בקשר וגם בתוך תא הטייס. כל אחד מכונס במחשבותיו על משמעות הגיחה שביצענו".


תמונת ארכיון

לזכור ולא לשכוח
כאמור, במטס השתתפו לוחמי צוות-אוויר עם קשר אישי לקורבנות ולניצולי השואה. תא"ל (מיל') אבי מאור הוא בן לניצולי שואה, רוב בני משפחתו הן מהצד של אביו והן מהצד של אמו הושמדו בשואה. חלק קטן מהמשפחה הצליח לשרוד באמצעות בריחה לרוסיה. "לא ראיתי את עצמי נוסע למסע בפולין ומחפש שם את השורשים שלי כי אני רואה את השורשים שלי כאן בארץ. למרות זאת, ברגע שהוצע רעיון קיום המטס, היה לי ברור שבצורה הזו אני מעוניין להגיע לפולין. מאז ביקרתי בפולין שלוש פעמים במסגרת מסעות מסוגים שונים ואפילו שימשתי כמפקד משלחת 'עדים במדים' באחד המסעות".

תא"ל (מיל') מאור מספר כי אמו פחדה שיטוס במטס: "החשש שלה נבע מפחד מהפולנים. בראייה שלה לא רק שהם לא עזרו לנו בזמן השואה, הם גם עזרו לגרמנים. אני חושב שההשתתפות שלי ב'עדים במדים' והעובדה שקראתי קדיש בפני הקצינים והנגדים שנכחו באירוע הייתה חשובה יותר עבורה מאשר השתתפותי במטס, מאחר וזו הייתה סגירת מעגל עבורה - בן משפחה שקורא קדיש על המשפחה שנספתה בבירקנאו".


תמונת ארכיון

היום, 15 שנים לאחר המטס, תא"ל (מיל') מאור ממשיך לזכור ולהזכיר. "מדי פעם מזמינים אותי להרצאות בנושא. אני מוצא את עצמי מרצה בפני אוכלוסייה מבוגרת יותר, שיש בתוכה גם ניצולי שואה. אפשר לראות את המשמעות שיש למטס בעבור ניצולי שואה ששומעים עליו, שצופים בסרט שנעשה עליו ושרואים את התמונה שתלויה בלשכות הצבאיות. המחשבה שהטיסה שלנו מעל אושוויץ עשתה להם טוב, מעצימה את תחושת הסיפוק".