נעים להכיר: בוגרי קורס-טיס 177 נחשפים

26.12.2018 | נופר בליט
כשסיומו של קורס-טיס מספר 177 ממש מעבר לפינה, תפסנו כמה מבוגרי הקורס לשיחה כנה על החוויה שמילאה את חייהם בשלוש השנים האחרונות. מה עזר להם ברגעים הקשים? איך זה להיות אישה בין רוב של גברים? ואילו טיפים יסייעו לכם לצלוח את הקורס?

"מגיל צעיר החלום שלי היה להתגייס לקורס-טיס", פותח סגן ד', שעתיד לסיים את הקורס במגמת מסוקים. "הנתונים שקיבלתי בעקבות הצו הראשון לא היו מתאימים לקורס-טיס. היה לי קב"א (קבוצת איכות) 53. אז שלחתי המון מיילים לחיל-האוויר, הייתי בימים פתוחים ושלחתי מכתבים במשך כמה חודשים. ממש שיגעתי אותם. בסוף די איבדתי תקווה".


צילום: נעם נחום

"יום אחד התקשרתי ליחידת 'מיטב' לגבי מיונים אחרים שהיו לי, והחיילת שענתה אמרה: 'אני לא יכולה למסור לך פרטים כי רשום לי שאתה מזומן לטיס, וזה מקפיא לך את כל שאר המיונים'". את הרגע הזה הצוער ד' זוכר היטב: "ברגע שהיא אמרה את זה ניתקתי מיד את הטלפון, רק שלא תתחרט. אולי היא התבלבלה או עשתה טעות, ואם אשאל אם היא בטוחה היא תבדוק ותגלה שלא. התקשרתי לאחותי שתברר לי כי חברה שלה הייתה קשורה למיונים לטיס. באמת התקבלתי למיונים ושלחו לי זימון". בימים אלה, בתום שלוש שנים מאתגרות, מסיים סגן ד' את קורס-הטיס אליו כה שאף להגיע, יחד עם 40 חבריו לקורס.

"אחשוב על זה כשייגמר"
קורס-טיס, הקורס הארוך בצה"ל, ידוע כמאתגר וקשה במיוחד. שלוש שנים בהן חווים החניכים טירונות, סדנאות, ניווטים, טיסות, לימודים ומבחנים. סגן ד' וסגן א', שיסיימו את הקורס בסוף החודש, מספרים על הקשיים המרכזיים.


צילום: נעם נחום | עיצוב גרפי: רון תמיר

"כל שלב והרגעים הקשים שלו", מסבירה הצוערת א', המסיימת במגמת נתו"ם (נווטי תובלה ומכוננים). "בשלב הבסיסי הקשיים הם אירועי בלת"ם (בלתי מתוכנן), בשנת הטיסה הקושי הוא פשוט טיסה שלא הולכת טוב ובשנת ההשכלה זה מבחן גדול".

עבור סגן ד', הקושי העיקרי היה בשנת ההשכלה. "לימודים זה הצד הפחות חזק שלי. קשה לי לשבת בכיתה ויש לי בעיות קשב וריכוז", הוא משתף. "היו רגעים שהרגשתי לא שייך ופקפקתי בעצמי. לא הבנתי למה אני לא יכול ללמוד ומה לא בסדר בי". סגן א' מספרת כי היו רגעים בהם חשבה לפרוש, בעיקר בשלבים הראשונים של הקורס. "הייתי חושבת על זה בעיקר כשנאלצתי להתמודד עם קשיים. אמרתי לעצמי שאחשוב על זה שוב כשהקושי ייגמר וזה עזר לי", היא נזכרת. "זו תחושה שעוברת אצל רבים, ופתרון נוסף הוא לדבר ולשתף את החברים בקורס".


צילום: נעם נחום

"ההווי בבית-הספר לטיסה, הפעילויות החברתיות וערבי הגיבוש הם דברים מדהימים ובלעדיהם אי אפשר לצלוח את שנת ההשכלה. יש משמעות רבה לאווירה שמסביב ללימודים", מספר סגן ד'. "מעבר לכך, מה שעזר לי בשנת ההשכלה הוא הידיעה שבסופה חוזרים לטוס, וכשחזרנו לטיסות הבנתי שזהו מקומי ונזכרתי למה אני פה".

קשה אבל טוב
"יש רגעים בקורס שאתה אומר 'וואו, איזה מטורף זה מה שאנחנו עושים פה. איזה כיף'", מחייך סגן ד' וסגן א' נזכרת: "יש אירועים מסוימים שאהבתי במיוחד. קורסים קצרים כמו שבוע הצניחה או שבוע המילוט. את המילוט, למשל, אני זוכרת היטב. הייתי בצמד עם חבר טוב והיו לנו הרבה מצבי רוח תוך כדי. רגעים בהם היינו ממש ב'דאון' ורגעים בהם היינו ממש מבסוטים. זה היה מסוג הדברים שלא בהכרח כיפיים באותו הרגע, אבל בהסתכלות לאחור זו חוויה".


צילום: נעם נחום | עיצוב גרפי: רון תמיר

"אני נהניתי משני דברים עיקריים", מוסיף סגן ד'. "זה אולי נשמע קצת בנאלי, אבל במקום הראשון נמצאות הטיסות. יש המון רגעים מדהימים בטיסה. זו הרגשה טובה ומין חופש שאי אפשר לתאר במילים, זר לא יבין זאת. הדבר השני שאהבתי, למרבה הפתעתי, היה השלב הבסיסי שכולל פעילות רבה בשטח כמו ניווטים וסדנת מילוט. זה גם השלב שהכי פחדתי ממנו, אבל בניגוד למה שחשבתי לפני כן הוא באמת מעניין. אתה זוכה ללכת בארץ, להתחבר לקרקע, לראות את הנוף ולהכיר אותו. השלב הזה מפתח ברמה האישית דווקא כי הוא כל-כך קשה. אתה לומד להכיר את עצמך וכיצד אתה מתנהג תחת עומס וקשיים פיזיים ומנטליים".

את יכולה
סגן א' וחברתה ש' הן שתי הנשים המסיימות את קורס מספר 177. למרות שישנן כבר מספר לא מבוטל של נשות צוות-אוויר המשרתות בחיל, השתתפותן של נשים בקורס-הטיס עדיין מועטה באופן יחסי. "אני חושבת שסביבת המגורים משפיעה על כך מאוד. התחלתי להתמיין לטיס יחד עם עוד חמש חברות מהשכבה, מה שצמצם את ההתלבטויות שלי", מסבירה סגן א'. "בעיקר רציתי לדעת אם אני יכולה או לא. בקורס-הטיס עצמו אין הבדל בין הנשים לגברים ולא התייחסו אליי שונה. בסוף כולם עושים את אותו הדבר".


צילום: קורל דביר

ומה הטיפ הכי חשוב שיכולים המסיימים לתת לאלו שמתחילים? "הייתי אומרת שישקיעו את כל מה שהם יכולים, שיתנו את מאת האחוזים שלהם בכל שלב ושיהיו מוכנים לעובדה שלפעמים גם לא יצליחו", ממליצה סגן א' וסגן ד' מחזק: "בגלל שרוב האנשים מפסיקים השתתפות ולא מסיימים את הקורס, חשוב לדעת שעשית את הכי טוב שאפשר ולא לסיים בהרגשה שיכולת לעשות יותר".

"בנוסף, חשוב לא לחשוב רחוק מדי", קובע סגן ד'. "להסתכל כל פעם על השלב הבא, על המשימה הבאה ועל הצעד הבא - ולצלוח את הדברים אחד אחרי השני. קל יותר לדמיין שאתה עובר את הדברים הקרובים כי כשאתה מסתכל רחוק קשה להאמין שתגיע לשם. הדרך באמת ארוכה אבל היא בנויה מהמון צעדים קטנים שיש סיכוי טוב לצלוח כל אחד מהם".

בשביל זה אנחנו כאן
"אני מרגיש שממש השתניתי במהלך הקורס. הפכתי מילד לאדם בוגר שיודע לנהל את עצמו, לקבל החלטות ולקחת אחריות", משתף סגן ד'. "בכל שלב בקורס יש תחום אחריות מסוים שמתחיל בדברים הקטנים. למשל, להיות אחראי מגבים בשלב המכין. אתה אחראי שכל המגבים יהיו במקום ומביא מגב למי שצריך לנקות את האוהל. ככל שמתקדמים בשלבים האחריות גדלה. בשלב הנוכחי, המתקדם, אני זה שמנהל את לוח הזמנים של מפקד הטייסת, מחליט מי טס עם מי ומתכנן שבוע שלם. זו אחריות מטורפת - אם אני מפשל בתפקיד אז פשוט אין טיסות בשבוע הזה והוא לא ייצא לפועל".


צילום: קורל דביר

התפתחות החניכים במהלך הקורס הינה מתמדת. "לאט-לאט במהלך הקורס אתה עושה דברים רציניים ומורכבים שלא חשבת מעולם שתצליח לעשות. אתה לומד להכיר את היכולות שלך בניווטים, במילוט או ברמת טיסה שלא האמנת שתגיע אליה. אתה כל פעם מופתע מעצמך מחדש וחושב: 'וואלה, מסתבר שאני יכול", מגלה סגן ד'.

לאחר שלוש שנים אינטנסיביות ומאתגרות, כשבליבם הכמיהה לסיים את הקורס, החניכים כבר מסתכלים אל עבר היעד הבא. "חשוב לעצור ולתת לעצמי טפיחה על השכם, אבל להבין שזו רק ההתחלה. אנחנו ממשיכים קדימה", מודה סגן ד' וסגן א' מסכמת: "גם כאנשי צוות-אוויר סדירים בטייסות נמשיך לשאוף להיות הכי טובים במה שאנחנו עושים. לפעמים זה קשה, אבל בשביל זה אנחנו כאן".