נווט הקרב הדרוזי הראשון עושה היסטוריה

20.12.2018 | איתם אלמדון והדס לבב
לפני 15 שנים הוא סיים את קורס-הטיס והפך לנווט הקרב הדרוזי הראשון בחיל-האוויר. השבוע עשה היסטוריה בשנית כאשר הועלה לדרגת סא"ל והפך ללוחם צוות-האוויר הדרוזי הראשון בדרגה זו. בראיון מיוחד מספר רס"ן א' על הדרך שעשה, על שילוב הדרוזים בחיל ועל רגעי המתח בעת פעולה נועזת להגנה על הבית

פורץ דרך: אמש (ג') החליט מפקד חיל-האוויר, אלוף עמיקם נורקין, לקדם את רס"ן א', נווט הקרב הדרוזי הראשון בחיל-האוויר, לתפקיד מפקד בית-הספר למטה המבצעי של החיל. הקצין יועלה לדרגת סא"ל ויהיה לוחם צוות-האוויר הדרוזי הראשון בדרגה זו.

רס"ן א' חלם לשרת בשייטת 13 ולצלול עמוק מתחת למים, אך מצא את עצמו דווקא באוויר כאשר סיים בהצלחה את קורס-טיס מספר 148 והפך לנווט הקרב הדרוזי הראשון בחיל. אחריו סיימו את הקורס עוד שניים מבני העדה שהפכו גם הם לנווטי קרב, כולם מתגוררים בכפרים בצפון הארץ שם אחוזי הגיוס ושירות הקבע גבוהים במיוחד.


רס"ן א', נווט הקרב הדרוזי הראשון | תמונת ארכיון

רס"ן א' נולד בכפר בכרמל, בן בכור ואח לשלושה. הוא למד בבית-ספר יהודי בחיפה, היה מדריך במד"צים (מדריכים צעירים), שימש כיושב-ראש מועצת הנוער הכפרית והיה קפטן קבוצת הכדורגל בישובו. אביו שירת במג"ב (משמר הגבול) וסבו היה הקצין הדרוזי הראשון בצה"ל, ממנהיגי המתנדבים הדרוזים לכוחות הביטחון וממקימי יחידת המיעוטים, לימים גדוד "חרב".

משפחה קרבית
"השירות בצבא היה תמיד ערך עליון במשפחתנו", מעיד רס"ן א'. "חלמתי להיות לוחם בשייטת 13 אבל לא קיבלתי זימון ליום סיירות אלא לקורס-טיס ואז אמרתי 'יאללה, אני אנסה', ומשם התגלגלתי. אחרי הטיסות הראשונות בצ'קים הרגשתי ממש טוב, הבנתי שזה משהו שאשמח לעשות ומאז חלמתי לסיים את הקורס. משכה אותי תחושת ההתנתקות מהקרקע והיכולת לראות את הדברים ממעוף הציפור. העוצמה הזאת קסמה לי מאוד ומעבר לכיף ולחדוות הטיסה, רציתי לקחת חלק בפן המבצעי של חיל-האוויר ולהיות חלק מהזרוע הארוכה של צה"ל".


תמונת ארכיון | עיצוב גרפי: רון תמיר

הוא לא הרגיש שונה במהלך קורס-הטיס. "לא הרגשתי שום רגשי נחיתות. לא נתנו לי להרגיש שונה והמפקדים והחניכים קיבלו אותי כאחד מבין כולם. לא הרגשתי אפליה והייתי אחד מהחבר'ה. לא היה לי רצון להוכיח את עצמי בגלל שאני דרוזי ולכן גם היה לי די פשוט להתמודד עם העניין החברתי. זה לא היה אישיו בקורס עצמו וזה התחיל לחלחל כשהבנתי שאני הולך לסיים ושאני הדרוזי הראשון שעושה זאת. רק כשהתחילה המולה גם בעדה וגם בעיתונות, הבנתי שעשיתי משהו ייחודי".

אחת החוויות הזכורות לו מהקורס היא צ'ק נווטים. "כשהכנתי את הניווט, הבנתי שאחת מהנקודות בהן אעבור היא מעל בית ההורים שלי. אמרתי להורים שמחר אני הולך לעבור שם והם חיכו לי. כשמצאתי את הנקודה הפלתי כנף וזיהיתי אותם מנופפים לי עם הידיים. זו הייתה חוויה נחמדה".

מעל תקרת הזכוכית
בשנת 2003 סיים רס"ן א' את קורס-הטיס במגמת נווטי קרב והפך ללוחם צוות-האוויר הדרוזי הראשון. "המשפחה הייתה גאה מאוד אבל בגלל שהתפקיד מסווג אי אפשר לעשות יותר מדי רעש. הייתי נבוך מאוד כי הייתי בסך-הכל ילד בן 21. פתאום כל מכובדי העדה מגיעים אלי הביתה ומברכים אותי. עשו לי אירוע גדול בבית של השייח עם מאות אנשים ובנוכחות מפקד חיל-האוויר ואני, שרק סיימתי קורס-טיס, הייתי צריך לנאום בפני כולם. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי".


תמונת ארכיון | עיצוב גרפי: רון תמיר

"אט-אט הבנתי שיש לי הזדמנות להשפיע על צעירים דרוזים ללכת לקורס-טיס או ליחידות מובחרות אחרות", הוא מוסיף. "פרצתי תקרת זכוכית ואיפה שיכולתי לתמוך ולייעץ, עשיתי זאת. הפכתי למנטור עבור צעירים שמתגייסים לצה"ל, בייחוד לקורס-טיס. זו תחושת שליחות עצומה ובמקביל הייתה תחושה של רצון להוכיח את עצמי, ללמוד, להשתפר ולהיות הכי מקצוען בטייסת".

בעומק לבנון
עם סיום הקורס, הפך רס"ן א' לנווט קרב מבצעי בטייסת 109 ("העמק") המפעילה מטוסי "ברק" (F-16 C/D) מבסיס רמת-דוד. הוא שירת בטייסת במשך שלוש שנים אינטנסיביות ולחם במלחמת לבנון השנייה.

הוא זוכר במיוחד גיחה מסוימת במהלך המלחמה. "אנחנו מקבלים מידע על משגר רקטות של חזבאללה שכבר ירה אל עבר יישובי הצפון ועומד לבצע ירי נוסף", הוא משחזר. "באותו זמן המשפחה שלי יושבת בבית ואני לא שם איתם באזעקות ורגעי פחד. המתח בשיאו אבל אני נשאר חד. אנחנו ממריאים בתחושה הקבועה שאי אפשר לדעת בוודאות מה מצפה לנו, אבל נדע להתמודד עם הכל. כשסוף סוף אני מפציץ את המשגר, אני מוצף בהבנה האמיתית והעמוקה ביותר שאני מגן על ביתי ומשפחתי. זו לא סתם סיסמה אלא תחושה עילאית שעשיתי משהו משמעותי".


תמונת ארכיון

רס"ן א' מילא שורה של תפקידים בחיל ביניהם מדריך בבית-הספר לטיסה. הוא עבר להתגורר עם משפחתו בשיכון המשפחות בבסיס חצרים וביקש לעבור לטוס בטייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום") הממוקמת בבסיס ומפעילה מטוסי "סופה" (F-16I). הוא השתתף במבצעי "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" אז שימש כקצין סיוע אווירי באוגדת עזה וגם "צוק איתן". "זה היה לא פשוט. בימים הראשונים של 'צוק איתן' הייתי עסוק בלחימה ואשתי הייתה עם הילדים לבד באזעקות", הוא מספר. "לא היה לנו ממ"ד והילדים פחדו מאוד מהאזעקות ומהיירוטים של 'כיפת ברזל'. תפקידנו לטפל באיום עד כמה שאפשר וכשזה מגיע למשפחה שלך, התפקיד מקבל משמעות נוספת".

בזכות הכישורים
כיצד מתייחסים אליו כדרוזי בחיל-האוויר? "העובדה שאני דרוזי היא 'נון אישיו' בחיל. לא מסתכלים עלי אחרת ואת התפקידים שלי קיבלתי בזכות הכישורים שלי ומעולם לא הרגשתי מופלה. כמובן שמתעניינים בהיבט התרבותי, במורשת ובשורשים, אך זה לא משנה דבר בהתייחסות המקצועית. אני רואה את עצמי כשליח העדה. כל מי שמגיע למעמד בכיר בצבא או באזרחות אמור לעשות זאת ולהרגיש שהוא נציג של העדה. בכל מקום בו אני נמצא אני משתדל להסביר על העדה, לגשר על הפער בהיכרות ולספר לחברים שלי על שורשיי".


תמונת ארכיון | עיצוב גרפי: רון תמיר

במהלך השנים הבחין רס"ן א' בפערים שקיימים בקרב הנוער הדרוזי בהיבט ההכנה החברתית והמנטאלית לצה"ל, והחליט לעשות מעשה. "לפני כשלוש שנים החלטנו, כמה חברים, להקים את המכינה הקדם-צבאית היהודית-דרוזית הראשונה בארץ. זו מכינה חצי-שנתית שנקראת 'ארזי הגליל' וממוקמת בכפר ג'וליס. המטרה היא לגשר על הפער החברתי וליצור היכרות מוקדמת ושותפות בין צעירים איכותיים דרוזים ויהודים. בצבא כל אחד ילך לדרכו, אבל יהיה להם ארגז כלים להתמודדות חברתית והיכרות שתיצור גרעין לשיתוף פעולה גם אחרי הצבא. אני גאה מאוד שזכיתי להיות שותף להקמת המכינה ואני מקווה שנמשיך בזה".

יש הזדמנות שווה
סיפורו של רס"ן א' מעודד צעירים דרוזים רבים לשרת בתפקידים איכותיים ומשמעותיים בצה"ל. "כשהם רואים שיש אנשים שהצליחו לפניהם, הם מבינים שיש להם הזדמנות שווה ושהשמיים אינם הגבול", הוא מסביר. "הגדוד הדרוזי בצה"ל נסגר וצעירי העדה צריכים להתפזר בצבא, להראות את יכולותיהם ולבלוט ביחידות אחרות. בשל כך אתה רואה יותר ויותר חבר'ה דרוזים משתלבים ביחידות לוחמות מובחרות וביחידות טכנולוגיות".


תמונת ארכיון

ומה לגבי חיל-האוויר? "חיל-האוויר מפעיל בתי-ספר טכניים ביישובים דרוזיים והצעירים סופגים אותו לפני הגיוס, מרגישים שהחיל עוזר ותורם להם ורוצים לתרום לו בחזרה. הלימודים נותנים להם אופק מקצועי בחיל-האוויר שנחשב למתקדם טכנולוגית ובני העדה משתלבים בו יפה מאוד, בייחוד עתודאים וזה הולך וצובר תאוצה".

גם בחודשים האחרונים השתתף רס"ן א' בפעילות מבצעית בגזרת עזה ובגזרה הצפונית. מלחמת האזרחים בסוריה גבתה קורבנות רבים ובמהלכה היו עיני רס"ן א' פקוחות אל עבר מה שעוברים הדרוזים בצדו השני של הגבול. "כבן העדה הדרוזית כאב לי מאוד על מה שקרה בסוריה", הוא משתף. "אחד הציוויים הדתיים שלנו הוא לעזור לאחינו בצרה. היו קמפיינים בקרב בני העדה בישראל שניסו לגייס תרומות ולעזור כלכלית לדרוזים בצד השני. גם המדינה ניסתה לעזור להם עד כמה שאפשר. אחרי הכל, הם שייכים לעדה שלי. אבל אני פה ואני מגן על ישראל, המדינה שלי. לשמחתי הדרוזים הם עם לוחם ועקשן והם הצליחו להחזיק מעמד בצורה יפה ומעוררת כבוד".


תמונת ארכיון

מהכפר לשיכון וחזרה
ילדיו של רס"ן א' אינם מכירים מציאות אחרת מאחר שנולדו בבסיס, אבל הוא ואשתו דואגים להזכיר להם וללמד גם את חבריהם מהיכן הגיעו. "חשוב לנו מאוד לשמר את מורשת העדה שלנו, המנהגים, התרבות, החגים והשפה. עד איזה גיל נישאר עם הילדים כאן בשיכון? זו דילמה קשה ואין לנו ספק שבמוקדם או במאוחר נחזור לגור בכפר. בכל פעם אנחנו מעדכנים את הדד-ליין אבל זה נושא שבוער בנו ואנחנו כל הזמן מדברים עליו. אנחנו משתדלים לבקר שם את המשפחות כמעט בכל סוף שבוע כדי לשמור על הקשר המשפחתי ולא פחות חשוב מכך - לאפשר לילדים לספוג את התרבות ואת השפה".

כיום הוא ראש מדור במחלקת תקשוב במטה החיל ונמצא בקורס פו"ם (פיקוד ומטה) לקראת קבלת דרגת סא"ל. ובעוד עשר שנים? "אני רוצה להמשיך ולהתקדם בחיל ובעוד עשר שנים אני רואה את עצמי כבר מחוץ לצבא ועוסק בתחום החינוך, אולי מנהל בית-ספר".