אחרי יובל שנים: מקבלים שוב כנפיים

21.11.2018 | טל בן-נאה
יובל לאחר שהוענקו להם הכנפיים, נפגשו שוב בוגרי קורס-טיס 51 עד 55 וקיבלו את "כנפי הזהב" ממפקד חיל-האוויר, אלוף עמיקם נורקין. "בניתם את חיל-האוויר, העברתם אותו ממטוסי הדור השלישי לדור הרביעי, חינכתם וחנכתם דורות של מפקדים ולוחמים"

חמישה עשורים לאחר שבוגרי קורס-טיס 51 עד 55 סיימו את הכשרתם, הם נפגשו שוב אמש (ג') לקבלת "כנפי הזהב" ממפקד חיל-האוויר, אלוף עמיקם נורקין. התחושה באולם הייתה שהזמן עצר מלכת, ונדמה היה כי הם עדיין אותם טייסים נרגשים אשר עומדים על רחבת המסדרים בבית-הספר לטיסה ומקבלים כנפיים לראשונה.


מפקד חיל-האוויר מעניק את "כנפי הזהב" לסא"ל (מיל') אורי שחק | צילום: אלכסנדרה אקסיוטיץ'

"זה אירוע מרגש להעניק לכם, שסיימתם את קורס-הטיס כשאני נולדתי, את 'כנפי הזהב'", אמר אלוף נורקין. "הצטרפתם לחיל כשהמדינה הייתה בת עשרים, נתונה לאיום קיומי, ומתמודדת עם קשיים כלכליים ואתגרים חברתיים. בניתם את חיל-האוויר, העברתם אותו ממטוסי הדור השלישי לדור הרביעי, כינסתם אותו מסיני, חינכתם וחנכתם דורות של מפקדים ולוחמים. בקבוצה היושבת כאן יש לוחמים שישבו בשבי וחזרו לטוס ולהילחם. לאורך שלושה עשורים, בעשר אצבעותיכם פעלתם, הובלתם ופיקדתם כדי שתהיה כאן מדינה בטוחה ומשגשגת יותר".

שלושה דורות
בין מקבלי הכנפיים נמצא סא"ל (מיל') אורי שחק שנפל בשבי הסורי ביום השני למלחמת יום הכיפורים, בגיחה שהייתה חלק ממבצע של חיל-האוויר לתקיפת סוללות טילים סוריות ברמת הגולן. לאחר שתקף את מטרתו, הבחין במצנח של חברו לטייסת שנטש וצנח. סא"ל (מיל') שחק החליט להמשיך לשהות בשטח הסורי על מנת לבדוק את אפשרויות החילוץ, אולם מטוסו נפגע מאש נ"מ (נגד מטוסים) שנורתה לעברו מן הקרקע. המטוס החל לבעור והוא נטש שניות אחדות לפני שהתפוצץ.


סא"ל (מיל') שחק מתכונן ליציאה לגיחה במטוס ה"קורנס" | תמונת ארכיון

"הגעתי כטייס צעיר לטייסת 119 ('העטלף'), עברתי הסבה למטוס ה'קורנס' (פנטום) ולאחר מכן הגעתי לטייסת 201 ('האחת') בקיץ שלפני מלחמת יום הכיפורים. לא השתתפתי הרבה במלחמה בגלל שנפלתי בשבי בתחילתה, אך המלחמה האישית שלי הייתה שם", שיתף סא"ל (מיל') שחק. נכדיו, ניר וחן, עלו לבמה ונשאו דברים: "סבא והנווט גלעד גרבר נאלצו לנטוש את המטוס מעל השטח הסורי. סבא נפל בשבי הסורי ושהה שם כשמונה חודשים ארוכים יחד עם קבוצה גדולה של שבעה לוחמי צוות-אוויר וקצינים נוספים".

אורי נכלא בבידוד בכלא אל-מאזה ועבר חקירות ועינויים קשים. "נפלתי בשבי לפני שהלכתי יחד עם אשתי לבדיקת הריון. ארבעה חודשים הייתי בצינוק ובארבעת חודשים הנוספים הוחזקנו יחד כל הקצינים. בשלב מסוים אנשי 'הצלב האדום' הגיעו. שאלתי אותם אם יוכלו לברר מה מצבה של אשתי, אך הם כמובן שכחו. שלחתי מכתבים והצעתי שמות, אך לא קיבלתי כל מענה".


נכדיו של סא"ל (מיל') שחק | צילום: אלכסנדרה אקסיוטיץ'

לאחר חודשים ארוכים בשבי, שב סא"ל (מיל') שחק לישראל. "שבוע לאחר מכן נולדה אמא שלנו, סא"ל ס', שהמשיכה את דרכו של סבא ומשרתת במפקדת חיל-האוויר", סיפרו נכדיו של סא"ל (מיל') שחק. "כילדים שמענו רבות על חיל-האוויר ועל מורשתו, לקחנו חלק באירועים שונים ואף זכינו לגדול בשיכון המשפחות בבסיס עובדה".

"נוכחנו לדעת אילו כוחות טמונים בעם הזה"
איש צוות-האוויר נוסף שקיבל את "כנפי הזהב" הוא אל"ם (מיל') אורי דרומי, נווט תובלה בחיל ששימש גם כעורך בטאון חיל-האוויר. אל"ם (מיל') דרומי שירת כנווט עד לפרישתו בשנת 1989 והמשיך לטוס במילואים עד שנת 2003. "בעת מלחמת יום הכיפורים, עת הכל קרס, חברינו טייסי ונווטי הקרב נשלחו לבלום בגופם את המפולת", נאם אל"ם (מיל') דרומי. "טייסי המסוקים חירפו נפשם להציל חברים שננטשו ואנחנו, אנשי מערך התובלה, היינו עדים לדרמה מטיסות הממסר ובאופן מצמרר יותר, כשפינינו מהתעלה את הפצועים וההרוגים. מאז פיתחנו חשדנות בריאה כנגד נבואות סרק, איננו נכנסים לאופוריה כשמבטיחים לנו הרים וגבעות, אך גם רוחנו אינה נופלת כשהשמיים מתקדרים, שהרי נוכחנו לדעת אילו כוחות טמונים בעם הזה כשהוא נחלץ להגן על מפעל חייו".


אל"ם (מיל') אורי דרומי | צילום: אלכסנדרה אקסיוטיץ'

אירוע נוסף שנצרב בזיכרונו של אל"ם (מיל') דרומי הוא מבצע "משה" להעלאת יהודי אתיופיה. "המבצע חייב מקצוענות ממדרגה ראשונה והיה עלינו לנחות בארץ אויב, בדרום סודן", הוא נזכר. "תוך דקות בודדות התמלא המטוס באחינו ואחיותינו האתיופים, ולאחר ארבע שעות נישקנו את הקרקע בנמל התעופה בן-גוריון. השעות הללו לוו בהתרגשות רבה".

הוא טס כ-37 שנים בטייסת 103 ("הפילים") שהפעילה במלחמת ההתשה את מטוס ה"נורד". "במלחמת ההתשה התרחשה בתעלת סואץ מלחמה עקובה מדם והיינו מטיסים פצועים אל בתי-החולים. פעם אחת, בעת שהייתי בניווט בבית-הספר לטיסה, הורו לי לטוס ולנחות בסיני. היה עליי לפנות הרוג מהתעלה ולקחת אותו צפונה. נחתנו, חיכינו, העלנו את גופתו והמראנו. אני זוכר שחשבתי שעד לפני כמה רגעים אותו חייל היה חי ואנו טסים כשאף אחד עוד לא יודע מה קרה. באותם רגעים אמרתי לעצמי שאני מודה על האיטיות של המטוס והלוואי שיכולנו לתת למשפחה עוד כמה רגעים של חסד. טסנו לאזור תל-אביב, אך מעבר לגופת החייל הובלנו גם בשורה".


צילום: אלכסנדרה אקסיוטיץ'

40 שנים לאחר מכן, הנחה אל"ם (מיל') דרומי ערב לזכר חללי מלחמת ההתשה ורצה לברר מיהו אותו חלל שהטיס. "מצאתי את משפחתו, הוריו כבר לא היו בחיים, אך אחותו ובני משפחה נוספים הגיעו", הוא שיתף בנאומו. "אני חושב עליו מדי פעם, חייל מצטיין שחייו נגדעו מכדור של חייל מצרי. זה עתה הצטלמנו יחד, אך כשאנו משווים את התמונה הזאת לתמונה הקבוצתית בסיום הקורס, בולט חסרונם המכאיב של חברינו שאינם. חלקם נפלו בקרב, אחרים בתאונות והשאר הלכו בדרך כל בשר. אנחנו זוכרים אותם".


צילום: אלכסנדרה אקסיוטיץ'

"מספר ארבע במבנה היה אבא שלי"
אדם נוסף שקיבל בהתרגשות את הכנפיים הוא רס"ן (מיל') בן-ציון, אביו של אל"ם ג', טייס מסוקים בחיל-האוויר המכהן כראש מבק"א (מנהל בטיחות וביקורת). "רביעיית 'סקייהוקים' כבדים ועמוסים פצצות מטייסת 102 ('הנמר המעופף') יצאו לתקוף מטרות מצריות באזור קוניטרה. זוג מטוסי 'מיג-21' התיישבו על מספר ארבע והתכוונו לשגר לעברו טיל אינפרה אדום. מספר ארבע, שהיה בצלילה לקראת התקיפה, גילה את ה'מיגים', הפך הטיה, שבר בחוזקה וחמק מהמטוסים תוך שאחד מהם עובר לידו במרחק כזה שראה פס בצבע אדום על המטוס המצרי. מספר ארבע של אותו המבנה היה אבא שלי", סיפר אל"ם ג'. "לפני חמישה עשורים אבא, אתה וחבריך הלוחמים סיימתם את קורס-הטיס והצטרפתם לטייסות המבצעיות בעידן שבו נלחמו על הבית, במלחמות בלתי אפשריות. אתם וחבריכם לנשק הייתם שותפים לעיצוב חיל-האוויר כפי שאנחנו מכירים אותו היום - מקצועי, אמיץ ופורץ דרך".