הטכנאי שצובע את המטוס איתו עלה

10.07.2018 | שילה לב
הוא היה ילד קטן כאשר עלה לישראל מכפר נידח באתיופיה בשנת 1982. כעת, 36 שנים אחרי, עסוק רס"ב מוטי טלה בשיפוץ מטוס ה"קרנף" (הרקולס C-130HI) שהביא אותו לארץ - זאת במסגרת תפקידו כצבעי מטוסים בחיל-האוויר. "התחלתי לעבוד על ה'קרנפים' והגעתי למטוס שעליתי בו. הדמעות הציפו אותי ולא הצלחתי לתפקד"

יום שני, 10:00 בבוקר, בסיס נבטים. רס"ב מוטי טלה מתחיל עוד יום כצבעי מטוסים בטייסת התחזוקה של הבסיס. במבט ראשוני לא ניכר כי מאחורי החזות החייכנית ומסבירת הפנים שלו עומד סיפור מרגש, סוחף וייחודי כל כך.


צילום: קורל דביר

רס"ב טלה עלה לארץ בשנת 1982. בהיותו בן שש בלבד צעד ברגל עם משפחתו מהכפר צגדה שבאתיופיה לסודן. "הלכנו ברגל מאתיופיה לסודן במשך שנתיים. בדרך היו נספים רבים", משתף רס"ב טלה. הוא התגייס בחודש אוגוסט 1993 לשירות סדיר כמסגר מכני, השתחרר מצה"ל ולאחר כארבע שנים שב לשרת בחיל-האוויר, הפעם כצבעי מטוסים.

מגשים חלום
סיפורו של רס"ב טלה מתחיל בכפר קטן באתיופיה. "בכפר צגדה בו גדלתי יחסי הכוחות היו ברורים מאוד - היהודים היו עשירי הכפר ותושבי המקום שאינם יהודים היו עניים. שגרת החיים בכפר הייתה משפחתית מאוד וחמה. כשהיינו אוכלים בשר, כל הכפר היה מגיע וסועד אתנו כי לא הייתה לנו אפשרות לשמור מזון בקירור. היינו האליטה של הכפר".


צילום: קורל דביר

למרות זאת, החלום של רס"ב טלה להגיע לירושלים נותר על כנו והקשר שלו עם הדת התחזק. תושבי הכפר היהודים נהגו לשמור על המסורת עתיקת הימים והקפידו על שמירת השבת, החגים והמצוות שקדושות לעם היהודי. כמו כן, הוקמו בתי כנסיות בהם התקיימו תפילות באופן קבוע. למקומיים זה לא הפריע, וכל עוד היהודים היוו מקור פרנסה הם הסתדרו עמם ולא נתנו להם יחס אנטישמי.


צילום: קורל דביר

החינוך באתיופיה לא היה מפותח ובתי-ספר היו מנת חלקם של יושבי אדיס אבבה בלבד. מי שגר בכפר לא רכש השכלה כלל. "במקום ללכת לבית-הספר היינו עובדים במשק בתור רועי צאן. העבודה התחלקה בנינו כך שאני הייתי אחראי על הכבשים ואחי הגדול על הפרות", משתף רס"ב טלה. לא היה אושר גדול מזה שחשו העולים באתיופיה למשמע האפשרות שיעלו לארץ ישראל. "אני זוכר את הרגע בו הודיעו לנו כי נוכל לעלות לארץ ישראל. ההגעה למקום עליו שמעתי כל-כך הרבה בתור ילד הייתה ממש חלום עבורי. הוריי הבינו את משמעות הבשורה והתלהבו אף יותר ממני".

הדרך לסודן
כאשר הגיעו העולים לסודן הדברים נראו אחרת. הם נאלצו לשמור על זהותם הדתית בסתר ולהצניע את מוצאם היהודי מפני הסודנים המקומיים. אנשי השב"כ (שירות ביטחון כללי) ליוו את העולים לאורך כל המבצע. "השב"כ שמר אתנו על קשר מהרגע בו עזבנו את הכפר לכיוון סודן והצמיד לנו מלווה בן העדה האתיופית", מספר רס"ב טלה. "לכל חלק במסע היה מלווה שהכיר את המקומות בהם נעבור באותו היום, דאג לנו והוביל אותנו אל עבר נקודת המפגש".


תמונת ארכיון

הלילה בו התרחש המבצע זכור היטב לרס"ב טלה: "הדרך לסודן הייתה מורכבת ובמהלכה ספגו העולים אבדות קשות. עם הגעתנו, ריכזו אותנו אנשי השב"כ לצורך זיהוי ועשו לנו סימונים על המצח, כאשר לכל משפחה היה מספר משלה. הועלנו על משאיות לגבול סודן ומשם העלו אותנו ארצה במטוסי "קרנף" (הרקולס C-130HI). לא ידענו לאן אנחנו הולכים והיינו בהלם. אנשי צוות-האוויר התייחסו אלינו בצורה הטובה ביותר, ודאגו לנו לאוכל ולשתייה. במהלך הטיסה היינו דחוסים בתא המטען, ולא ישבנו על כיסאות אלא אחד על השני. עד שעליתי ארצה לא ידעתי מה זה מכונית, אז קל וחומר שלהמריא עם מטוס היה ממש מפחיד עבורי. ברגע שנחתנו, ירדנו מהמטוס ונישקנו את אדמת ארץ ישראל".

"הדמעות הציפו אותי"
יחד עם רס"ב טלה עלו גם הוריו, אחיו ודודיו. כל משפחתו עלתה לארץ מלבד סבו וסבתו שנפטרו באתיופיה. באוגוסט 1993 הגיע רס"ב טלה לבקו"ם (בסיס קליטה ומיון) על מנת להתגייס לצה"ל. בתחילה הציעו לו לשרת בגולני, אך רס"ב טלה התעקש לשרת במערך הטכני של חיל-האוויר. רס"ב טלה שירת כמסגר מכני במשך כשלוש שנים. הוא סיים את שירותו הצבאי ולאחר ארבע שנים נודע לו כי מחפשים צבעי מטוסים בבסיס נבטים. רס"ב טלה, שנקשר מאוד למערך הטכני, ניצל את ההזדמנות ומשנת 2000 ועד היום הוא משרת כצבעי מטוסים.


צילום: קורל דביר

תחילה צבע רס"ב טלה מטוסי F-16 בלבד, אך עם סגירת בסיס חיל-האוויר בלוד ומעברו לנבטים הוא החל לצבוע גם מטוסי תובלה כבדה. "התחלתי לעבוד על צביעת ה'קרנפים' ולפתע הגעתי למטוס שעליתי בו. כאן כבר לא יכולתי להמשיך לעבוד, הדמעות הציפו אותי ולא הצלחתי לתפקד. פניתי למפקד הגף שלי והסברתי לו שאני לא יכול לעבוד כי הזיכרונות מציפים אותי", משתף רס"ב טלה.

רס"ב טלה, אב לשלושה ילדים, חש סיפוק רב מהשירות ומהעובדה כי הוא צובע את המטוסים איתם עלה ארצה. רס"ב טלה מספר כי לא שמר על קשר עם הטייסים שהעלו אותו ארצה, עד שבאחד הימים הם הגיעו לביקור בבסיס נבטים. "עליתי לבמה וחיבקתי אותם. זה היה עוצמתי ומרגש עבורי. אני מודה כל יום למדינת ישראל על מה שעשתה בשבילי. אני צובע את כלי-הטיס שאיתו עליתי ארצה. במטוס הזה אני וההורים שלי עלינו לארץ. אני מרגיש שאני סוגר מעגל ומוקיר תודה למערכת שעזרה לי להגשים חלום".