"מחוץ לקופסא": מבצע תקיפת הכור הסורי

21.03.2018 | טל גלעדי | צילום: ארכיון בטאון חיל-האוויר, קורל דביר וענף היסטוריה חיל-האוויר
הותר לפרסום: בספטמבר 2007 הפציצה מדינת ישראל את הכור הגרעיני בדיר א-זור בסוריה במסגרת המבצע "מחוץ לקופסא" שקיבל בחיל-האוויר את השם "ניגון שקט" ונוהל על ידי שותפי סוד בודדים. התקיפה, שהוביל הכוח האווירי, הפכה לאחת מהפעולות החשובות בתולדות צה"ל ומדינת ישראל. תיעוד מבפנים

חיל-האוויר תקף והשמיד את הכור הגרעיני הסורי בקרבת דיר א-זור בלילה שבין ה-5 ל-6 בספטמבר 2007, כ"ג באלול תשס"ח, במבצע "ניגון שקט" - אירוע היסטורי ומשמעותי לחיל-האוויר, לצה"ל, למדינת ישראל ולעם היהודי.

פרויקט הכור הגרעיני הסורי התנהל במשך כשש שנים תחת מעטה כבד של חשאיות ונחשף על ידי קהיליית המודיעין הישראלי בשלביו הסופיים, מספר חודשים לפני השלמתו והפעלתו. הנחת היסוד אשר הובילה את מדינת ישראל בהחלטה לתקיפתו הייתה כי הימצאותו של כור גרעיני פעיל בסוריה משנה משמעותית את המציאות האסטרטגית במזרח התיכון ומציבה בפני מדינת ישראל פוטנציאל לאיום קיומי.

"ניצור שם בור שיגיע עד סין"
מאמצי אגף המודיעין והמוסד נשאו פרי בשלהי חודש מרץ 2007 כשהחשד לקיומה של תוכנית גרעין צבאית חשאית בסוריה אומת. המידע הועבר לידיעת ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט ושר הבטחון עמיר פרץ, שהורו על הכנת מספר חלופות אוויריות להשמדת הכור.

יומיים לאחר האימות המודיעיני נכנס מפקד חיל-האוויר, אלוף (מיל') אליעזר שקדי, להתייעצות ראשונה עם פורום מפקדים מצומצם במטרה לגבש חלופה מבצעית להשמדת המתקן. בדיון נוכחים ראשי הלהקים, ראש מחלקת מבצעים וגורמי אמ"ן. מח"א מדגיש כי משימה זאת נמצאת בעדיפות ראשונה וניצבת מעל לכל נושא המטופל באותו הזמן בחיל-האוויר. הוא מורה להקים צוות תכנון מודיעיני ומבצעי להכנת תוכנית מבצעית לתקיפת הכור הסורי. בהנחיית הרמטכ"ל, סוגיית קיום הכור מוגדרת כ"שו"ס" (לשומרי סוד).

"זה תופס אותי כשאני כמעט שנתיים בתפקיד, צה"ל נמצא בלב תקופת התחקור של מלחמת לבנון השנייה. באזור מרץ 2007, אותו גילוי מודיעיני מגיע לחיל-האוויר ומפקד החיל מתניע נוהל קרב שמי שממונה על הפעלתו הוא אני כרמ"ח מבצעים", מספר אלוף עמיקם נורקין, לימים מפקד חיל-האוויר.


העלייה למטוס לקראת התקיפה

"ביום הראשון אחרי הדממת הפסח, ב-10 באפריל ב-7:00 בבוקר, אנחנו נפגשים אצל רמ"ח מבצעים שאומר שיש כור גרעיני בסוריה, בהצלחה. ככה, בצורה קורקטית מאוד. הוגדר לנו שבעוד חודש אנחנו צריכים להיות מסוגלים לתקוף את המטרה. צריכה להיות פקודה, מודל שמתקף את תוכנית התקיפה ותוכנית מוכנות ללחימה, היה ותפרוץ בעקבות זה", נזכר סא"ל (מיל') ש', ראש-צוות תכנון מבצע תקיפת הכור, אז ראש-מדור צעיר בדרגת רס"ן. "אני זוכר שהייתי אמור להיות בסוף השבוע בכוננות בטייסת, התקשרתי לסגן מפקד הטייסת ואמרתי לו שאני לא יכול להגיע לכוננות, דבר מאוד חריג אצלי. כשהוא שאל אותי למה, אמרתי לו שזה בענייני עבודה. אני צריך לדעת מזה, הוא שאל. אמרתי לו שבבוא היום. מאוחר יותר, כמה שנים אחר כך, הוא אמר שזה היה הרמז הראשון שעזר לו להבין שקורה בחיל-האוויר משהו מיוחד".

"יום אחד הופיעה לי ביומן פגישת עבודה עם לוקר (תא"ל (מיל') יוחנן לוקר, ט"ג), ראש להק-אוויר. הוא אומר לי, זה המצב, הסורים בונים כור וההנחיה היא לתקוף אותו וליצור שם בור שיגיע עד סין", משחזר אל"ם (מיל') ג', אשר מונה להיות צוות אדום בתהליך תכנון התקיפה. "כבר באותו ערב אני יורד לבור, לחדר צדדי קטן בו עובדים המתכננים בשבוע הראשון מאז קבלת המשימה. ההפתעה על קיום הכור הייתה גדולה, חיל-האוויר התעסק הרבה בזירה הסורית, על מערך ההגנה האווירית שבה אבל לזה הוא לא התכונן".

פגיעה, פגיעה קשה והשמדה
מספר תלת ספרתי של אנשים בחיל-האוויר, מרביתם מלהק המודיעין, שוקדים על הכנת התוכנית המבצעית. כל אחד אחראי על פרט קטן בתוך פקודת התקיפה הגדולה מבלי להכיר את המטרה עצמה. את הפרטים על המטרה מקבל צוות התכנון ישירות מאנשי אגף המודיעין, ואת הפרטים על נתיבי הטיסה שיובילו אליה ועל האיומים בסביבתה הוא מקבל מלהק המודיעין. החשש לחשיפת קיום הכור הוא עצום, שכן חשיפה הייתה עלולה להביא לכך שהכור יופעל טרם הזמן המתוכנן ותקיפתו תסתבך.

"בחיל-האוויר היו הרבה שהכירו את המבצע האווירי אבל לא את המטרה, ובאגף המודיעין היו הרבה שהכירו את המטרה אבל לא את המבצע לתקיפתה", מספר סא"ל (מיל') ש'. הצעדים הראשונים שהוא עושה בתכנון החלופה הראשונה לתקיפה, אותה מתבקש הצוות להציג בתוך שלושה ימים, הוא קריאת חומרים מתקיפת הכור בעיראק ומתקיפת מפקדות אש"ף בתוניס וכן פקודות לפעולות עתידיות שהיו בקנה. "בתוך צוות התכנון הגדרנו שלושה קריטריוני נזק - פגיעה, פגיעה קשה והשמדה. ניתחנו באיזה אופן נשיג כל אחד ומהן ההשלכות עבור הצד השני, כמה זמן ייקח לו להתאושש מזה. כל אחד מסוגי החימוש שהטלנו במבצע, ענה בתורו על קריטריון נזק אחר. בבחירת החימושים, מלבד התוצאה שיספקו, בדקנו את רמת האמינות שלהם וביצענו ניהול סיכונים. חימוש יכול לעשות עבודה טובה, אבל אם יודעים שהוא יעבוד רק ב-70%, תשקל מחדש התאמתו. היו דברים שבדקנו ולא הצליחו, וזה רק מראה שהעזנו וניסינו הרבה אפשרויות".

"כולנו הפסדנו בבורסת ההימורים על המטרה"
חודש מאז תחילת העבודה, הושלמה כתיבת פקודת המבצע. חיל-האוויר היה ערוך לממשה תוך זמן קצר, כ-12 שעות מקבלת החלטה על תקיפה. המטוסים שנבחרו לביצוע המשימה היו מטוסי "רעם" (F-15i) ו"סופה" (F-16i) וההגעה למטרה הייתה דרך לב סוריה.

"אנחנו מתחילים לטוס מודלים של טיסות ארוכות טווח, חלקן ממוקדות לנתיבי הטיסה בהם בדיעבד טסנו בתקיפה. אמרו לנו שהטיסות מדמות משהו אבל לא אומרים מה, נוצרת בורסת הימורים בה הסתבר כי כולנו הפסדנו", מספר סא"ל י', ממבצעי התקיפה בטייסת 69 ("הפטישים"). "במקביל מילאתי תפקיד של ראש-מדור במחלקת אמצעי לחימה, הייתי אחראי על כל החימושים של מטוסי הקרב בחיל והתבקשנו פתאום לבצע עשרות ניסויי הטלות חימושים שונים בפרקי זמן קצרים ובנוהל מזורז".


העלייה למטוס לקראת התקיפה

אל"ם (מיל') ג' בתפקיד הצוות האדום, מסייע לצוותי התכנון באמצעות הטלת ספק בכיווני מחשבה קיימים ובדיקת התכנות של התוכנית שנבנתה. "צוות אדום צריך לאתר בתהליך נקודות כשל, ובנוסף לחשוב על המקומות בהם לא צפוי כשל ולשאול מה קורה אם אנחנו טועים שם. מה אם יש מערכות שיבוש מסביב למטרה? מה אם יש הגנה אווירית? הצוות האדום היה חייב לצאת מנקודת הנחה שיש הפתעה באזור המטרה".

שקט, קטן ועושה את העבודה
בחודש יולי מצטרף משתנה נוסף למשוואת תכנון התקיפה. משתנה המשפיע על דרך ההגעה למטרה, מספר המטוסים הנשלחים אל המשימה ועל התגובות שתייצר בצד השני. "את הדגש על ביצוע התקיפה בחתימה נמוכה קיבלנו כהוראה שאומרת שעלינו לעשות הכל כדי לא להביא לחיכוך עם הצד השני. בעוד ההיגיון המוביל בהתחלה היה השמדת המטרה בוודאות מוחלטת, בתוכנית המבצעית החדשה, שקיבלה את השם 'ניגון שקט', הדגשנו פגיעה במטרה תוך צמצום הסיכוי לפתיחת מלחמה", מסביר ראש צוות התכנון.

המעבר לתוכנית "ניגון שקט" הבהיר את הצורך בגמישות מחשבתית. נהוג לזהות מטוסי קרב עם פעילות רועשת ובעלת נוכחות אך בהקשר זה, חלופת "ניגון שקט" - השמדת הכור בחתימה נמוכה, היוותה מענה הולם לרצון הישראלי בהכלה של הצד הסורי ומניעת הסלמה. השינויים העיקריים שנעשים בין התוכניות הם דרך ההגעה לאזור המטרה, דיר א-זור שבצפון מזרח סוריה, מספר המטוסים שיופעלו במבצע ומספר החימושים שיטילו. "בבחירת נתיבי הטיסה החדשים, הגענו לכאלה שאיפשרו ביצוע מיטבי", מבהיר סא"ל (מיל') ש'.


העלייה למטוס לקראת התקיפה

מלבד הניגוד הרעיוני לשם מבצע תקיפת הכור בעיראק ביוני 1981, מבצע "אופרה", הייתה לשם "ניגון שקט" חשיבות נוספת בעיני צוות התכנון. "חשבנו הרבה על עניין השם. כצוות תכנון, המשימה שלך היא להביא תוכנית טובה אבל גם כזאת שתתכתב עם מה שמקבלי ההחלטות רוצים. הבנו שאנחנו צריכים להציג את התוכנית שלנו ככזאת שמציעה תקיפה בחתימה הנמוכה ביותר. ולכן ידענו שהמילה "שקט" חייבת להיות חלק מהשם. המסר שלנו היה שזה הולך להיות משהו קטן, זורם ושיעשה את העבודה. וזה באמת עבד בשקט וניגן כמו שצריך", אומר סא"ל (מיל') ש'.

1. לתקוף את הכור 2. להתכונן ללחימה
לקראת מחצית יולי ניכרה בחיל-האוויר תחושה של מירוץ כנגד הזמן. שעון החול שבפניו ניצבה מדינת ישראל התבטא בכמה צורות: התקדמות הפרויקט, שצפו כי יסתיים בסוף נובמבר, וחשש מדחיית ההחלטה על הפעלת המבצע. במקביל לבקשת הדרג המדיני להפוך את החלופה לשקטה ולמצומצמת ככל שניתן, עלה הצורך להכין את צה"ל ללחימה בזירה הצפונית למקרה של תגובת נגד סורית. "מלבד תכנון התקיפה, היה להכין את חיל-האוויר למלחמה. הייתה מורכבות גדולה בלעשות זאת כשנה אחרי שהסתיימה מלחמת לבנון השנייה וכשאף אחד בחיל לא מבין למה עכשיו הוא צריך להתכונן למלחמה", משחזר אלוף נורקין.


מכתב ראש הממשלה דאז למפקד חיל-האוויר, אלוף (מיל') אליעזר שקדי

"באותה התקופה כולם מרגישים שהמוכנות לזירה צפונית עולה שלב, אבל האם מישהו חשב שזה נובע מחשש שתהיה תגובה ביום אחרי התקיפה? לא ידענו שיש יום אחרי כי לא הכרנו את הפעולה שעומדת להתבצע ביום שלפניו. ידענו רק שאנחנו מתכוננים למשהו", מתאר סא"ל י'.
"כטייס בהצבת חירום בטייסת 'ברק' (F-16b/c) ברמת-דוד שהיה שותף סוד, ניסיתי להסביר למפקד הטייסת שלא ידע מכלום מדוע צריך לקחת ברצינות את הנחיית מפקד חיל האוויר להתכונן לסבב לחימה בקיץ על אף שתמיד אומרים שתהיה מערכה בקיץ. הרגשתי שאני חייב להבהיר לו את חשיבות ההכנה של הטייסת ללחימה גם אם אי אפשר להגיד למה", נזכר אל"ם (מיל') ג'.

הכנות אחרונות לפני התקיפה
5 בספטמבר, 2007, שעות אחר הצהריים. בתום התייעצויות אחרונות של מח"א עם רמ"ח מבצעים, כתב מח"א מכתב ללוחמים והחליט לפגוש אותם באופן אישי ולחשוף בפניהם בעצמו את מטרת התקיפה. מלבד שהייתה זאת פגישה להבהרת מדיניותו, הייתה זאת הזדמנותו ללחוץ את ידם של הצוותים התוקפים ולשקף להם את משמעותה הלאומית של הפעולה.

"אני מבין שאנחנו הולכים לתקיפה 24 שעות לפני זה, כשיש התייעצות אצל הרמטכ"ל והתייעצויות בדרג המדיני. אחרי שכבר יצאתי מהמשרד בשעות הערב המאוחרות, מפקד חיל-האוויר קורא לי בלילה חזרה לקריה ואנחנו יושבים בארבע עיניים ומחליטים להפעיל את פקודת ה-24 שעות, שכוללת את כל הפעולות שצריך לעשות ביום לפני התקיפה", משחזר אלוף עמיקם נורקין.


העלייה למטוס לקראת התקיפה

מימוש הפקודה כלל הגברת כוננות לקראת לחימה וקיצור זמני הכוננויות בטייסות. "מי שנחבר לבצע את התקיפה ישב במכלול התחתון בטייסת המוקצה למבצעים מיוחדים, ולא ידע מההיערכות של חיל-האוויר שהתרחשה מעליו. 12 שעות לפני התקיפה קיבלנו מפות והינו צריכים לתכנן את הטיסה. בשלב ההוא ידענו שאנחנו הולכים לתקוף בסוריה מהמודלים שביצענו וידענו שעל בסיס ההכנות לא מדובר במטרת מכ"ם פשוטה אלא במטרה גדולה ומשמעותית. לא ניחשנו שמדובר בכור אבל כשאמרו שזאת המטרה הבנתי מיד, הכל התחבר פתאום", משחזר סא"ל י'.

בשעות אחר הצהריים הכריעו סופית ראש הממשלה ושר הבטחון את הבחירה ב"ניגון שקט" כחלופה שבאמצעותה תבוצע המשימה. הרמטכ"ל התקשר לעדכן בכך את מח"א, שהיה בשעתו בדרך לבסיס חצרים בדרום.


מכתב אלוף (מיל') אליעזר שקדי ללוחמים, לקראת יציאתם למבצע

לקריאת המכתב ללוחמים, פנים מול פנים, ייחס אלוף שקדי משמעות מבצעית אשר נועדה לחדד את המעבר משגרת בטחון שוטף למבצע אסטרטגי וכן לבטא את האחריות המוטלת על כתפיהם כמבצעיה. סביב השעה שבע בערב נחשפו צוותי האוויר למהות המטרה אותה הם עומדים לתקוף.
"לוחמים, אתם נשלחים היום להשתתף בביצוע משימה בעלת חשיבות עליונה למדינת ישראל ולעם היהודי. המשימה היא השמדת המטרה וניתוק מגע ללא הפלת המטוסים, וביצוע בחתימה נמוכה ככל האפשר. הפעולה הינה שו"ס לפני ביצוע ואחרי ביצוע ועד להחלטה מפורשת אחרת. סומך עליכם, מאמין בכם ומשוכנע ביכולתכם, בהצלחה, אליעזר שקדי".


צילום: אביחי סוחר

"ההגעה של אלוף (מיל') שקדי לטייסת הייתה מאוד משמעותית עבורי. המסרים שלו מיקדו אותי - לבצע את המשימה, לא ליפול, לא להפיל ותעשו כל מה שאתם צריכים כדי שזה יקרה. זה אפשר לנו להבין את כובד המשימה ומידת האחריות שמונחת על הכתפיים שלנו ועם זאת את מידת הגמישות שמאפשרים לנו כדי להביא את ההישג הנדרש. ההבנה שסומכים עליך במאה אחוז ויש לך סמכות בשטח לעשות את הדבר שאתה רואה לנכון כדי להצליח, מיקדו אותנו לקראת הדבר הגדול הזה והחדירו בנו משמעות", אומר סא"ל י'.

הגיע הרגע
משיצא מח"א מחדר התדריכים בחצרים, המתין לו קברניט מטוס "צופית" שהטיס אותו אל תא השליטה בקריה. זה הבחין בהתרגשות ואמר לו: "אין לי מושג מה עומד חיל-האוויר לבצע, אבל שיהיה בהצלחה".

מבנה ה"רעם" אשר הוביל את ערכת התקיפה, המריא מחצרים בסביבות השעה עשר בלילה. שתי דקות אחריו המריא המבנה השני, אליו הצטרפו שאר מטוסי ה"סופה" ויחד הם תדלקו באוויר. המטוסים המריאו בדממת אלחוט. זמן מה אחרי, בעת חציית קו חוף מזרחה של ערכת התקיפה, הגיע ליחידת השליטה המרכזית ראש הממשלה, שר הביטחון, שרת החוץ, הרמטכ"ל וסגנו, ראש אמ"ן, ראש אמ"ץ וחברי מטכ"ל נוספים.


בכירי חיל-האוויר עוקבים אחר המבצע ממרכז השליטה של החיל

באזור חצות הגיע המבנה המוביל למרחק הנדרש מהמטרה ומשך לקראת כניסה לתקיפה. הטיפוס לגובה החל במנוע במצב יבש מלא. הטלת הפצצות בוצעה מספר דקות לאחר מכן. המטוסים נתקו מגע ואחריהם נכנסו שאר המבנים לתקיפה. כאשר הטילו את החימוש הם הבחינו בפטריות העשן של הפצצות שהוטלו על ידי המבנים הקדמיים. לאחר שכל הפצצות הוטלו, דיווח הנווט של המטוס האחרון, "קבלו אריזונה מכולנו", שמשמעותה, כל הפצצות פגעו במטרה והתפוצצו כמתוכנן.

עם קבלת הדיווח בתשר"מ (תא שליטה רב משימתי) התפוגג המתח בקרב האנשים בתא השליטה שהגיבו בשמחה גלויה. מח"א הבהיר כי המשימה עדיין לא הושלמה ועדיין מצפה לצוותים עוד דרך ארוכה עד לנחיתה. בשעה 2 לפנות בוקר נחת המבנה הראשון בחצרים. אחריו נחתו המבנים האחרים.


מפקד הבסיס מקבל את פניהם של אנשי צוות-האוויר לאחר התקיפה

ביציאה מהמטוסים התקבלו הצוותים בברכות ומפקד הבסיס קידם את פניהם בדת"ק שממנו יצא המטוס המוביל. בהגיעם לטייסת ראו את הבסיס בכוננות כנגד תגובה סורית. בשלב זה התכנסו המבצעים בחדר התדריכים לתחקור המבצע. בסרטי הטלות החימוש נראה בבירור כי כל הפצצות שהוטלו פגעו במטרה בדיוק בזמן. כוחות הכוננות שביצעו פטרולים למקרה של טייס נוטש, שבו גם הם לבסיסם. היחידות נותרו בכוננות ובנקודה זאת החל המבצע השני: תגובה ישראלית במקרה של פתיחת מלחמה.

היום שאחרי
היום שאחרי היום הגדול, כלל במחציתו הראשונה דריכות לקראת תגובת נגד סורית ובחציו השני חזרה מתונה לשגרה. כאשר יורדות הטייסות מכוננות, משתרר שקט בדבר התקיפה כיאה לפעולה סודית ביותר.

"מיד כשנחתתי מתקיפת הכור כבר מצאתי את שמי שוב על לוח האיושים בטייסת, מאויש למבנה תקיפה אחר כחלק מפתיחת לחימה נגד סוריה. אני זוכר עד היום את התחושה המוזרה הזאת של הנחיתה, הינו במשך הרבה שעות מספר מצומצם מאוד של אנשים שהתמקדו בתכנון תקיפת המטרה, וכאשר אני נכנס למבנה הטייסת כולם שם, כולל אנשי המילואים. אין התפרקות של מתח כי מבחינתי בעוד רגע הייתה יכולה להיפתח לחימה מול סוריה. ביצענו משימה, לשמחתנו על הצד הטוב ביותר, והנה אנחנו מוכנים לגיחה הבאה בתור. זה חידד את ההבנה שכל גיחה היא נפרדת, עומדת בפני עצמה ובכל אחת צריך לעשות אלפא מיעף ראשון מבלי קשר למה שקרה קודם".


אנשי צוות-האוויר לאחר חזרתם מהתקיפה

עבור סא"ל (מיל') ש', ראש צוות התכנון, חמישה חודשים של עבודה מאומצת מגיעים לקיצם. "אני זוכר שקיבלתי את הקלטת עם סרט פגיעות החימוש ואת התחושות שהציפו אותי כשראיתי את המבנה הזה, שאני כבר מכיר בצורה טובה יותר ממי שבנה אותו, מתפוצץ ועף באוויר. חשבתי אז שההכנות לקראת התקיפה דומות מאוד להכנות לקראת אולימפיאדה. אתה מתכונן לזה הרבה שנים ובסוף, הביצוע עצמו שיכול להיות תרגיל קרקע או ריצת מאה מטר, הוא בין שניות לדקות. במקרה זה היו לנו חמישה חודשי הכנה שהתמצו בשעות בודדות שבתוכן שעה אחת שהייתה קריטית ובתוכה מספר דקות. רק שמה שמונח על הכף הוא הרבה יותר ממדליה".

"מהר מאוד חוזרים לשגרה, בבטן יש תחושת סיפוק שאי אפשר להביע אותה. זה דיסוננס שקיים תמיד, עושים דברים גדולים מאוד והשיתוף הוא רק בין מי שביצע, אי אפשר לספר לבת הזוג ולמשפחה הקרובה", אומר סא"ל י'.

מה היה קורה אילו
שנים מועטות אחר כך, בכל פעם שעלה המקום דיר א-זור לכותרות בהקשר כיבושו על ידי דאעש, הכוחות המורדים או השלטון הסורי, עלתה השאלה מה היה קורה אילו היה הכור הגרעיני חם ושמיש. התשובות נעות בין נוכחות איום קיומי על מדינת ישראל לבין הפרת המאזן האסטרטגי באזור.

"לנוכח המציאות שאנו מכירים כיום, אני חושב שההחלטה של מדינת ישראל לפעול ולהשמיד את הכור היא אחת ההחלטות הטובות ביותר שבוצעו כאן בשבעים השנים האחרונות", פוסק מפקד חיל-האוויר, אלוף עמיקם נורקין. "העקרונות שעל בסיסם התכונן חיל-האוויר לאותה התקיפה הם אותם העקרונות שעל בסיסם הוא מתכונן היום וממשיך לשמור על הרלוונטיות שלו".


אנשי צוות-האוויר לאחר חזרתם מהתקיפה

לצד החשיבות הלאומית של מבצע "ניגון שקט" בו הופצץ הכור בסוריה, יש לו מקום של כבוד במורשת ובאתוס של הכוח האווירי הישראלי ובתודעה של משרתיו. "לא היה צריך חוש היסטורי מפותח כדי להבין עוד באותם הימים שאנחנו עושים משהו גדול ומשמעותי. זה היה ברור מהדקה הראשונה שאנחנו עומדים מול אירוע בעל משמעות לאומית", מכריז סא"ל (מיל') ש', ראש צוות התכנון. "במבצע הזה למדתי שההשפעה של חבורת מתכננים זוטרה יחסית, בדרגות סרנים ורבי סרנים, יכולה להיות ענקית. הדבר השני שלמדתי הוא שבמצב משבר, כל הזרועות והגופים במערכת הביטחונית יודעים לשלב ידיים ולהתמקד במשימה. המודיעין, המבצעים, מקבלי ההחלטות, הכל עבד בסינרגיה טובה".

"אף אחד לא שאל האם בסוריה יש כור, לפני שנאספו חשדות שהצביעו על כך שאכן יש אחד כזה. זה גרם לי לחשוב על איך לשאול שאלות בנושאים שאני לא יודע שעליי להעמיק בהם. על הרחבה של גבולות החשיבה", מתייחס סא"ל י'.

איפה היית נועץ את המבצע הזה במסלול השירות שלך כאיש צוות-אוויר?
"אני זוכר שאחרי שחזרתי לטייסת אמרתי לעצמי, זהו, הגעתי לפסגה, מה אפשר יותר מזה? הבנתי שאני צריך להתגעגע לזה כדי להרגיש שוב את התשוקה לטיסה ולהשתתפות בפעילות מבצעית. אין ספק שזאת הפסגה של העשייה שלי, גם כאיש מטה שהוביל את בניין הכוח בתהליך השמדת הכור וגם כשותף בביצוע".


ממבצעי התקיפה. חצרים 2018

נסכם בדבריו של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט במפגש לסיכום המבצע בבסיס חצרים, חודשיים אחרי המבצע: "היו ויכוחים ומחלוקות על כל מיני אפשרויות. אבל בסוף, בסוף כולנו יודעים דבר אחד - הזרוע האסטרטגית, שעושה את ההבדל בעוצמה הבינלאומית של עם ישראל, היא הזרוע האווירית. בכל נקודות החיכוך האפשרויות שאיתן אולי נצטרך - ואני מקווה שלא - להתמודד בעתיד, מה שיכריע אותנו הוא הכוח האווירי שלנו".